בקשתו של גולדנברג פסי מהשופט (בדימוס – שכהונתו נקצבה כשופט זמני) שאול מנהיים, לבטל את פסק הדין הלא מוצדק שנתן נגדו, בעילת היעדר התייצבות במועד בו שהה גולדנברג לטיפול מציל חיים בבית החולים

פורסם: 10 בדצמבר 2014 ב-כללי
תגים: , , , , ,

.

בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 26.12.2010 כנגד "המבקשים" בעילת "היעדר התייצבות", בהמשך למצב בריאותו של "המבקש"

מוגשת בזו בקשה לביטול פסק דין שניתן ע"י בית המשפט הנכבד כנגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן "המבקשים") ע"י המבקש 1 (להלן "המבקש") בעילת "היעדר התייצבות", בהמשך למצב בריאותו של "המבקש", וחיוב "המבקשים" במלוא סכום התביעה ע"ס 11,611,203 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, וחיוב "המבקשים" בהוצאות משפט בסכום בסך 400,000 ₪ שניתן ביום 26.12.2010.

בית המשפט הנכבד נתן את פסה"ד, תוך התעלמות מוחלטת מהראיות המבוססות במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו לפיהם "המבקש" היה מנוע מלהגיע לישיבות ההוכחות בהן היה אמור הוא בעצמו מאחר ואינו מיוצג, בהמשך להתפטרותו של עורך דינו , לחקור את התובע 2 במצב בו נדרש לערנות מרבית, כושר ריכוז גבוה ושליטה בכמות מסמכים גדולה, בימים בהם סבל מבעיות מורכבות המתוארות באישורים הרפואיים השונים שהוצגו בפני בית המשפט הנכבד בחיסיון.

פסה"ד מהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.

  • מבוא 

בקשתו של "המבקש", לארכה נוספת מבית המשפט הנכבד, מיום 10.2.2011, לדחיית מועד הגשת "הבקשה לביטול פסק הדין", על מנת לאפשר ל"מבקשים", למצות את ההליך לצירוף עו"ד להגנתם, המתנהל בבית משפט המחוזי מרכז, בפני כב' השופט שילה סג"נ בתיק פש"ר 5442-07-10, הליך שפרטיו המדויקים מצויים בפני בית המשפט הנכבד, לא נענתה כלל.

בהמשך להחלטת בית המשפט הנכבד, לא ליתן החלטה כלשהי בהמשך לבקשת הארכה עד ליום 14.2.2011, נאלץ "המבקש" להגיש את בקשתו לביטול פסק הדין בעצמו, ללא כל עזרה משפטית ומבלי לבסס את טיעוניו לביטול פסק הדין השגוי, על חומרים משפטיים הכרחיים. 

  • העילה לבקשה למתן פסק הדין 
  1. ביום 8.7.2010 ביקשו "התובעים" מבית המשפט לקבל פסק דין כנגד ה"המבקשים"  בעילת,  "היעדר התייצבות".
  2. הבקשה לקבלת פסק הדין בעילת "היעדר התייצבות" הוגשה, בהמשך לשתי ישיבות הוכחות מיום 1.7.2010 ו- 8.7.2010, במהלכן היה אמור ה"המבקש" בעצמו לחקור את התובע 2 בשלל נושאים מורכבים באמצעות מסמכים מהותיים רבים, כתבי בית דין ותמלילי שיחות מוקלטות, במטרה להפריך את כתב התביעה הנקמני בסכום אסטרונומי, חסר בסיס עובדתי, אשר הוגש נגדו ובהמלצת בית המשפט הנכבד.
  3. בהמשך למצבו הבריאותי הבלתי יציב של ה"מבקש", "המבקש" היה מנוע מלהגיע לדיונים אלו ובית המשפט הנכבד טעה כאשר סירב לדחות את הדיונים, למרות הגשת בקשות מגובות במסמכים רפואיים מהותיים ורלוונטיים ממומחים רפואיים המטפלים בו.
  • הישיבה מיום 1.7.2010
    • – ביום 1.7.2010 הוזמן ה"מבקש" למוסד הרפואי לשם קבלת טיפולים רציפים הכרחיים, בהמשך למצב בריאותו.
    • – בקשות ה"מבקש" לדחיית הישיבה בהמשך למצבו הבריאותי מגובות במסמכים רפואיים נדחו.
    • – ביום 27.7.2010, 26 ימים לאחר הישיבה שהתקיימה ביום 1.7.2010, בית המשפט הנכבד דרש מ"המבקש", להמציא לו אישור מהמוסד הרפואי בו הנו מטופל, כי שהה בו לצורך טיפול רפואי ביום 1.7.2010, זאת עד ליום 29.7.2010.

החלטת בית המשפט הנכבד מיום 27.7.2010

 "טרם הכרעה בשאלה האם  יש ליתן פסק דין, על הנתבע 1 להודיע מייד מה מצב ההליכים בערעור שהגיש בעניין בקשת הפסלות. ההודעה תהיה מפורטת ותכלול את מספר ההליך וכל הפרטים אודותיו. כן יגיש הנתבע 1 מסמך המוכיח כי שהה במוסד רפואי ביום 1.7.2010 לצורך טיפול רפואי. המועד לביצוע עד 29.7.2919 המזכירות תודיע החלטה זו מיידית לצדדים באמצעות פקסימיליה".            

  • – האישור הרפואי המעיד ש"המבקש" שהה בבית החולים בו הוא מטופל באופן סדיר לבדיקות, טיפולים וביקורת רפואית הומצא לבית המשפט במועד שנקבע.

האישור מצוי בפני בית המשפט הנכבד בחיסיון 

האישור המצ"ב שהומצא לבקשת בית המשפט הנכבד, מעיד ש"המבקש" אומנם שהה בבית החולים לקבלת טיפולים, ביקורת רפואית ובדיקות הכרחיות,  למרות הספקות העולות בעניין, בהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 27.7.2010 ודחיית הבקשה לדחות את הדיון ממועד זה למועד אחר. 

  • הישיבה מיום 8.7.2010
    • הפרופ' המטפל ב"מבקש" מנהל המכון המתקדם בישראל בתחומו,

המציא בית המשפט הנכבד מכתב הבהרה מנומק, בו בקשתו לדחות את מועד הדיון שנקבע ליום 8.7.2010צ לאור מצבו הבריאותי הבלתי יציב של

"המבקש" למועד הרלוונטי.

  • – רופאת המחוז המטפלת ב"מבקש", המציאה לבית המשפט הנכבד מכתב מלווה נוסף, בו פירוט פרטני נוסף של מצבו של "המבקש" והצטרפה

לבקשתו של הפרופ' המלומד, לדחות את הדיון מהסיבות המקצועיות, המופרטות בו.

           החומרים מונחים בפני בית המשפט הנכבד בחיסיון

  • – להווה ברור שהערנות והריכוז הנדרשים לניהול תיק כה מורכב, באים לידי ביטוי גם בדבריו של ב"כ התובעים, אשר ביקש להפסיק את חקירתו של הנתבע 3 בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 10.10.2010, בגלל בעיות של "כאבי ראש", בהמשך לבקשתו לדחיית הישיבה. בקשה שמולאה ע"י בית המשפט קמא הנכבד. 

       פרוטוקול הדיון מיום 10.10.2010 עמ' 528 – 529 

עו"ד לינצר:     אני רוצה להבהיר, אני כשאני הגשתי את הבקשה שלי, הגשתי, אני לא במיטבי אבל לקחתי שני אקמול בבוקר, אני יכול להחזיק ואני יכול לקחת עוד, אין לי בעיה בנושא הזה, הבעיה שלי היתה בעיקר שאני לא הייתי במשרד כמה ימים לגבי הכנת, זה הדבר, הנקודה המדויקת ויש כאן, מדובר באלפי מסמכים שצריך לעבור עליהם ועל הבסיס הזה ביקשתי,

  • ב"כ התובעים, לא הציג כל תעודה רפואית בפני בית המשפט הנכבד המעיד על מצב בריאותו למרות שהתחייב להציגה "בבקשה הדחופה" שהגיש לבית המשפט הנכבד ביום 7.10.2010, סעיף 9 לבקשה, בה מסתבר הציג מצג שווא ש"הוא חולה".
  • – ישיבת ההוכחות ביום 10.10.2010 הופסקה ע"י בית המשפט הנכבד, רק לאור העובדה שב"כ התובעים טען, שאינו "מרגיש טוב" ולקח "שני כדורי אקמול". בישיבה נכחה עו"ד נוספת מטעם התובעים שמלווה את התיק, בית המשפט הנכבד לא טרח לפנות לעורכת הדין בבקשה שתסיים את חקירת נתבע 3, כמתבקש בנסיבות אלו.
  • – מנגד, כאשר מסמכים רפואיים משמעותיים, הוגשו לבית המשפט הנכבד, הכוללים פנייה של פרופ' מומחה, מנהל המכון המתקדם בישראל בתחומו, המטפל אישית ב"מבקש" ורופאת מחוז ידועה בתחומה, רופאת המשפחה של "המבקש" (הוגש בחיסיון) לדחיית מועד הישיבה מיום 1.7.2010, מסיבות רפואיות ממשיות ובמהלכה היה אמור ה"מבקש" להיות במיטבו ובעצמו לנהל את חקירתו של התובע 2, בית המשפט הנכבד, לא נעתר לבקשות "המבקש" ורופאיו הבכירים ואי התייצבותו של "המבקש" בהמשך למצב בריאותו הבלתי יציב לישיבה זו, שימש כעילה לבקשה להוצאת פסק דין כנגדו בטענת היעדר התייצבות ובהמשכה לפסק הדין שניתן ביום 26.12.2010.
  • – גם הבקשות לדחיית דיון מיום 8.7.2010, ביום בו שהה "המבקש" באשפוז יום, לקבלת טיפולים כעולה מהאישור הרפואי נדחו. אי התייצבותו של "המבקש" לישיבה זו, שימש כעילה לבקשה להוצאת פסק דין כנגדו בטענת "היעדר התייצבות" בהמלצת בית המשפט הנכבד ובהמשכה לפסק הדין שניתן ביום 26.12.2010 כנגד ה"מבקשים". 
  • בקשות נוספות "טקטיות" של ב"כ התובעים לדחיית דיונים, התקבלו ע"י בית המשפט הנכבד, לדוגמא: החלטה מיום 7.9.2010.
  • – בקשת נתבע 3 לדחיית מועד דיון בהמשך ל"אישור מחלה מקובל", התקבלה ביום 12.12.2010.
  • – בית המשפט הנכבד נעתר לבקשת ב"כ התובעים, לדחיית מועד דיונים, רק משום שלעו"ד המסייעת לב"כ התובעים, שלא נמצאה "ראויה" למלא את מקומו של ב"כ התובעים בהזדמנויות שונות בהן נדחו דיונים מאילוציו, הייתה צריכה לבלות את חג החנוכה עם ילדיה.

פרוטוקול הדיון מיום 10.10.2010 עמ' 529-530.

  • – התעלם בית המשפט הנכבד גם מהעובדה, שהמוסד לביטוח לאומי קבע ל"מבקש" דרגת נכות גבוהה ואובדן כושר עבודה, בנסיבות בהן "המבקש" מוגבל מהתנהלות מקובלת, יכולותיו אינן סדירות וקיימת פגיעה ממשית בלתי הפיכה בתפקודיו השונים לרבות, בכושר הזיכרון, יכולת המיקוד, יכולת לתפקד ברציפות ועוד תסמינים שונים, כמתואר בחומרים הרבים המצויים בפני בית המשפט הנכבד בחיסיון.
  • – ניסיונו של בית המשפט הנכבד ליתן "הסברים" למצבו הבריאותי של "המבקש" בהחלטותיו והתבטאויותיו, כהצדקה לאי קבלת בקשתו לדחיות דיונים במקרים נקודתיים בלבד, גרמה ל"מבקש" מעבר לפגיעה בזכויות היסוד שלו להחמרה ממשית במצב בריאותו.
  • התייחסותה של כב' נשיאת בית המשפט העליון למצב בריאותו של ה"מבקש" 

טעה בית המשפט הנכבד כאשר בחר להתעלם לחלוטין  מהתייחסותה של נשיאת בית המשפט העליון כב' השופטת דורית ביניש, בפסה"ד לעניין, "הודעת ערעור על החלטה בטענת פסלות" שהוגשה ע"י "המבקשים". 

"……בטוחה אני כי בית המשפט יעשה עבודתו נאמנה ויתחשב,  ככל יכולתו, במצב בריאותו של ה"מערער" עד לסיום ההליכים". 

כל החומר המשפטי והרפואי הקשור לבעיות הבריאותיות שמנעו מ"המבקש"  להתייצב לשני ימי הדיונים ביום 1.7.2010 ו – 8.7.2010, לרבות הבקשה למתן פס"ד נגד "המבקשים" בעילת "היעדר התייצבות", היו מונחים בפני נשיאת בית המשפט העליון כב' השופטת דורית ביניש והתייחסותה לעניין זה, ניתנה לפני מתן פסק הדין ע"י בית המשפט הנכבד. 

  • טענות "המבקשים" לביטול פסק הדין 

טענה ראשונה 

  1. טעה בית המשפט הנכבד כאשר קבע בפתח פסה"ד: 

"……..דיונים אלו נועדו לסיום חקירתו הנגדית של התובע 2, עד התביעה האחרון, על ידי הנתבע 1, ולשמיעת עדותו של הנתבע 1 שהיה אמור להיחקר על תצהירו"

  1. מעולם לא נקבע, שהדיונים בימים אליהם מתייחס בית המשפט הנכבד בפסק הדין מיועדים לשמיעת עדותו של "המבקש".

התייחסות בית המשפט הנכבד לעניין זה בפרוטוקול הדיון מיום 1.7.2010 עמ' 446 – 447

כב' השופט: החלטה:

  1. ישיבת היום איננה יכולה להתקיים כיוון שהיא נועדה להמשך וסיום היום של חקירתו של מר רובנר, על ידי הנתבע 1, לאחר שמר רובנר כבר נחקר על ידי הנתבע 3 והחקירה מטעם הנתבע 3 הסתיימה. עובדתית לא ניתן לקיים את הדיון היום בהיעדרו של מר גולדנברג. המטרה היחידה שלשמה הוא נועד. עובדתית, אין בפני בקשה לפסק דין, וממילא אינני נותן פסק דין.
  2. בעת הזו אני משאיר את המועד הבא שנקבע, היינו ה- 7.7.2010 בשעה 09.00 בעינו, אלא אם כן תינתן החלטה אחרת עד אז ותובא לידיעת הצדדים. ברירת המחדל היא, בהיעדר החלטה אחרת, ביום חמישי הבא ב- 09.00 הדיון הבא במיוחד למטרה שלשמה נועד הדיון היום, היינו: סיום חקירתו הנגדית של מר רובנר מטעם הנתבעים 1 ו-2 וגם לחקירתו החוזרת ככל שיש כזו,עוד באותו דיון על מנת שבסוף הדיון הבא נוכל לשמוע מפי מר לינצר את צמד המלים "אלו עדיי" ולקבוע לשמיעת ראיות ההגנה. ממילא אנחנו כולנו מבינים שראיות ההגנה תוכלנה להישמע, בכל תרחיש, רק אחרי הפגרה, ולכן בתום הדיון הבא אני אתן גם את ההוראות מבחינת סדר שמיעת עדי ההגנה למיניהם, על מנת שיוכלו לבוא מוכנים לכל דיון, ונקבע מועדים.
  1. דבריי בית המשפט הנכבד בפרוטוקול הדיון מיום 1.7.2010, ברורים ונחרצים וסותרים מהותית את הנאמר בפסק הדין שנתן נגד "המבקשים" ,בכל הקשור לשמיעת עדותו של, "המבקש".
  2. בסדר שמיעת עדי ההגנה, כלול נתבע 3 ועדיו.
  3. מעולם לא נקבע סדר הופעת עדי ההגנה מטעם "המבקשים", בפרט והנתבעים האחרים בכלל.
  4. בעובדה, עוד לפני מתן פסק הדין ע"י בית המשפט הנכבד כנגד "המבקשים", קבע בית המשפט הנכבד שנתבע 3 יעיד לפני תום סיום מתן עדותו של התובע 2, עדיו של נתבע 3 ,נתבע 2 ועדיו, כפי שאומנם קרה בפועל. 

טענה שנייה – סוגיית הייצוג של "המערערים" 

  1. טעה בית המשפט הנכבד טעות חמורה כאשר קבע בפסה"ד:

"אין מנוס מלומר כי הרושם החד משמעי המתקבל מקריאת הבקשות הרבות שהגיש הנתבע 1 הוא כי יש עורך דין המסייע, למצער, בניסוח ועריכת כתבי בי-דין לנתבעים 1 – 2 , אולם הנתבעים הללו בלתי מיוצגים".

  1. קביעתו זו של בית משפט הנכבד עם כל הכבוד, בלתי נכונה ובלתי מבוססת, תזה שגויה והמסקנה המוטעית בעקבותיה, תזה המבוססת על הנחה שגויה לפיה, מאחר ול"מבקשים" לכאורה יש סיוע משפטי ע"י עו"ד, "עו"ד סתרים", כך שלמעשה גם במצב בו היה מנוע "המבקש" בגלל מצב בריאותו להגיע לדיוני ההוכחות, היה ביכולתו של עורך דינו "עו"ד סתרים", להתייצב לדיון ולחקור את התובע 2.
  2. קביעתו השגויה של בית משפט הנכבד לעניין הסיוע המשפטי, גורמת עוול משווע ל"מבקש" שעל בסיס הנחתו הבלתי מעוגנת, ניתן פס"ד כנגד "המבקשים", הנחה שרק בעקבותיה אמצו התובעים תירוץ זה, בהתייחסותם לעניינים אחרים.
  1. בית המשפט הנכבד התייחס בעצמו ליכולותיו של "המבקש" בניהול ההליך בעצמו, בפרוטוקול הדיון מיום בו 1.7.2010, במהלך הדיון בו שהה "המבקש" בבית החולים לקבלת טיפולים רפואיים הכרחיים, בהמשך למצב בריאותו הלא יציב קבע:

פרוטוקול הדיון מיום 1.7.2010 עמ' 446 – 445

כב' השופט:   אז אני אומר את ראייתי שלי עכשיו. הראיה שלי היא שמר גולדנברג אכן מפגין יכולות מרשימות, גם יחסית לעורך דין, לא כל שכן יחסית למי שאינו עורך דין. יכולות מרשימות של שליטה בחומר, של עיבוד של החומר לצורך ניהול משפט. יחד עם זאת, עדיין זה לא אומר שמצבו מאפשר לו לעשות את זה ברגע הזה שעות ארוכות ברציפות.

עו"ד לינצר:  אני לא אמרתי ברציפות. אדוני מתחשב בו.

כב' השופט:   אין טענה. גם במסמכים – אני חושף עוד טפח בלי לחשוף הרבה – הרפואיים בפני, אין טענה שהאיש איבד את יכולתו המנטאלית חלילה. הטענות הן מסוג אחר. אף אחד לא מציג אותו כמי שנעשה חסר דעת או חסר יכולות קוגניטיביות. בואו נשים את הדברים בפרופורציות.

  1. גם ב"כ התובעים בהזדמנויות שונות נדרש לגביי שאלת אי הייצוג של ה"מבקשים", אך מעולם לא טען טענות מסוג זה, שכביכול "יש עורך דין סתרים" המסייע ל"מבקשים" מאחורי הקלעים, טענותיו המופרכות חסרות הבסיס של ב"כ התובעים, שכל מהותן המשך הטעיית בית המשפט הנכבד, התייחסו שהפסקת הייצוג המשפטי נעשתה ע"י "המבקשים", בכוונה תחילה, לדוגמא:

פרוטוקול הדיון מיום 1.7.2010 עמ' 442

עו"ד לינצר:   אעשה כפי שאדוני אומר. לטענתנו, אין כל מניעה שהנתבע 1 יהיה מיוצג. הוא היה מיוצג, וגם כאן אנו סוברים שהוא לא מיוצג ביודעין כדי לגרום להשתהות המשפט ולעכב את הדיונים.

טענותיהם חסרות השחר של ב"כ התובעים לגביי פיטוריי עורכי הדין מתוך כוונה ע"י "המבקש", מוזמות ונשללות ביסודן בהמשך להליכים המתנהלים בתיק פשט"ר 5442-07-10 בפני כב' השופט שילה, סג"נ, בהם מתבקשים עורכי דינו של "המבקש" לשעבר, להחזיר שכר טרחה ששולם להם, בהמשך להתפטרותם מהייצוג המשפטי של "המבקש" בתיק שבפני בית המשפט הנכבד.

  1. במידה ובית משפט הנכבד חשב, שקביעתו השגויה לגביי סוגיית "הייעוץ המשפטי"  מבוססת ול"מבקש" אומנם קיים "עו"ד סתרים" המסייע בניהול התיק, כאשר מנגד נמנע מלהתייצב  לדיונים, היה טורח בית המשפט הנכבד ובוחן סוגיה זו בהזדמנויות שונות עם ה"מבקשים", או לחילופין, לפחות מתייחס לתחושתו זו שאינה נתמכת בכל עובדה ממשית, בהחלטות הקודמות שנתן לעניין זה בעצמו, לרבות בהחלטותיו בעניין בקשות הדחייה של ה"מבקש", בהמשך למצב בריאותו.
  2. גם בישיבה ביום 1.7.2010, בישיבה אליה ה"מבקש" לא הגיע בהמשך לשהייתו בבית החולים באשפוז יום, לא מצא לנכון בית המשפט הנכבד, להעלות את התזה לגביי ייעוץ משפט המוענק ל"מבקש", "מאחורי הקלעים" ע"י "עו"ד סתרים".

פרוטוקול הדיון מיום 1.7.2010 עמ' 445

"כב' השופט: אני הבנתי. מר לינצר, אילו תיאורטית היה בידי לכפות ייצוג על מר גולדנברג, עדיין היינו מגיעים לאותה צומת, אם לא היום אז בעוד דיון, שניים או שלושה, כשהיה מגיע הרגע שמר גולדנברג עצמו היה צריך לעלות על דוכן העדים".

לא יכולה הייתה להיות, הזדמנות מתאימה יותר לבית המשפט הנכבד, להתייחס לתזה המוטעית, על פיה ל"מבקש" קיים "עורך דין סתרים", תזה שהועילתה לראשונה כאמור בפסק הדין.

  1. לעניין קביעתו זו של בית משפט הנכבד המשמשת מסד לפס"ד שניתן נגד "המבקש",  "המבקש", מוכן וידרוש ללא מליצות, לעבור "בחינת כשרות" בכל פורום שייקבע ע"י גורם אובייקטיבי, במטרה לבחון את יכולותיו האישיות ומסוגלותו להגיש בעצמו בקשות לבית המשפט ובניסוח ועריכת כתבי בי- דין ברמה שהוגשו לבית המשפט הנכבד, במטרה להזים את ה"תזה", המוטעית.
  2. לא יעלה על הדעת שבהליך כה משמעותי במהלך חייו, "המבקש" היה מוותר על ייצוג ע"י עו"ד במהלך הדיונים עצמם ובכלל.
  3. משנה תוקף להסברת חוסר ההיגיון בקביעת בית המשפט הנכבד ש"המבקשים" ויתרו על שירותיו של עו"ד במהלך הדיונים, בו בזמן ששירותים אלו ניתנים להם "מאחורי הקלעים" כביכול, ניתן למצוא בעובדה שכבר בישיבת ההוכחות הראשונה חווה "המבקש" שאי ייצוגו בל כורחו, בהמשך להתפטרות עורכי דינו מהייצוג, פוגע בזכויותיו כפי ש"המבקש" הציג בבקשות השונות שהגיש לבית המשפט הנכבד כגון: בקשת "המבקש" מבית המשפט הנכבד להסבר נושאת כותרת "בקשה להבהרת הסיבה לאיפה ואיפה" ובקשת הפסלות.
  4. בהודעת הערעור על החלטה בעניין פסלות ונספחיה, הצביע "המבקש" על פגיעות חוזרות ונשנות בו ובזכויותיו על היותו לא מיוצג. לו היה "עו"ד סתרים" ברקע המסייע ל"מבקש", הגשת, "הודעת ערעור על החלטה בטענת פסלות", הייתה מוגשת על ידי "עו"ד הסתרים" ו"המבקש" לא היה מוותר בשום מקרה, על ייצוגו בפני בית המשפט הנכבד, בהמשך למסכת הפגיעות שחווה.
  5. טענותיו של ה"מבקש" "בהודעת ערעור על החלטה בטענת הפסלות" ונספחיה, מדברות בעד עצמן.
  6. כבר ביום 21.12.2010, הגיש ה"מבקש", בבית המשפט המחוזי מרכז בתיק פש"ר 5442-07-10 המתנהל בפני כב' השופט שילה סג"נ מספר בקשה 23, שכותרתה:

"בקשה מבית המשפט הנכבד להורות למשיב 1 להשיב לקופת המנהל המיוחד לנכסיי החייב תשלומי שכר טרחה ששולמו ע"י המבקש מבלי שהתקבלה תמורה עבורם"

בקשה זו הוגשה כנגד עורכי הדין של "המבקשים" לעניין תיק זה, אשר בחרו להפסיק את הייצוג מסיבות המפורטות בבקשה.

  1. ביום 1.12.2010 שלח ה"מבקש" למנהל המיוחד שהתמנה עו"ד ארז חבר, בקשה לייצגו בהמשך ההליך בתיק:

"בהמשך  להחלטת בית  המשפט  הנכבד מיום  28.11.2010 ולתגובתי לעניין המשך הליכי התביעה, אבקשך כמנהל המיוחד, שתייצג  אותי  בהמשך ההליך, כאשר שכר הטרחה שלך ישולם מתוך הכספיים הראשונים שיתקבלו ממכירת בייתי."

  1. במסגרת הגשת תגובת ה"מבקש" בתיק הפש"ר, לגביי המשך הליכי התביעה בתיק זה בפני בית המשפט הנכבד, אשר הוגשה כבר בחודש נובמבר 2010 ועוד לפני התייחסות בית המשפט הנכבד בפסק הדין לראשונה לעניין הייצוג, התייחס ה"מבקש" לבעיה שאיננו מיוצג ע"י עו"ד:

"בהמשך לפסק הדין של נשיאת בית המשפט העליון כב' השופטת דורית ביניש והערותיה, המשיב אינו מתנגד להמשיך בהליכי התביעה נגדו בפני כב' השופט שאול מנהיים ובלבד:  

שהמבקשים יחזרו בהם מבקשתם המיותרת בנסיבות המצוינות למתן פסק דין כנגד המשיב בשלב בו טרם  מוצה ההליך עד תומו, המשיב ייעזר במידת הצורך בשירותיו המשפטיים של המנהל המיוחד, זכויותיו של המשיב להשמעת עדיו לא תיפגענה, תשמרנה זכויות היסוד שלו בהמשך למצב בריאותו ולא תיחסם דרכו לתבוע באישור המנהל המיוחד את המבקשים."

  1.  קביעת בית המשפט הנכבד לעניין "העורך דין המסייע", אשר הושמעה לראשונה בפסה"ד שניתן ביום 26.12.2010 והועברה ל"מבקש" ביום 27.12.2010, אינה מתיישבת עם בקשותיו של המבקש והתייחסויותיו לעניין הייצוג המצוינים בבקשה זו, אשר התרחשו כרונולוגית לפני מתן פסה"ד.
  2. ביום 16.9.2010, הגיש המבקש הסבר לבית המשפט הנכבד נושאת כותרת "בקשה להבהרת הסיבה לאיפה ואיפה".

ביום 17.9.2010 נתן בית המשפט את החלטתו לבקשה וציין בין השאר בהחלטתו:

"אין בנמצא הליך שבו בית המשפט צריך ל"הסביר" את שיקוליו בהחלטה שכבר ניתנה, גם אם המבקש סבור שהחלטה זו נגועה במה שהוא מכנה "איפה ואיפה".

לו היה קיים "סיוע של עו"ד סתרים" ל"מבקש", בקשה זו שבמהותה לטענת בית המשפט הנכבד אינה בנמצא, לא הייתה מוגשת.

  1. ביום 21.9.2010 הגיש המבקש לבית המשפט הנכבד, "תגובה להודעה מטעה מטעם התובעים".

ביום 21.9.2010 נתן בית המשפט את החלטתו לתגובה וציין בין השאר בהחלטתו:

"לא ברור על מה בדיוק מגיב הנתבע 1"לו היה קיים "סיוע של עו"ד סתרים" ל"מבקש", הבקשה הייתה לא מוגשת או לחילופין

מוגשת בדרך משפטית מקובלת.

  1. קביעת בית המשפט הנכבד לעניין "העורך דין המסייע" והמסקנות המוטעות בהמשכה, אינה מתיישבת גם עם הדוגמאות המובאות בסעיפים 17,18 לעיל. 

טענה שלישית – קביעותיו השגויות של בית המשפט הנכבד לגביי מצב בריאותו של "המבקש" 

  1. בפני בית המשפט הנכבד, הוצגו במספר הזדמנויות ובהתאם לעניין, מסמכים רפואיים שונים הקשורים במצב בריאותו של ה"מבקש", מכתבים מהפרופ' המלומד המטפל בו אישית, מכתבים מרופאת המשפחה של "המבקש" ותעודות רפואיות נוספות.
  2. בפני בית המשפט הנכבד, הוצגו מסמכים מהוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה את דרגת נכותו ומגבלותיו הממשיות, היום יומיות של ה"מבקש".
  3. בפני בית המשפט הנכבד נפרשו הטיפולים הרפואיים התכופים שעובר ה"מבקש" לרבות על בסיס יומי.
  4. בית המשפט הנכבד שגה מספר פעמים במהלך ההליך, בהתייחסותו המזלזלת והפוגענית לגביי מצב בריאותו של "המבקש" בהחלטותיו, כאשר דחה ופסל את המלצותיהם הרפואיות של מומחים ורופאים, ביקר ופסל המצאת אישורי המחלה שהובאו בפניו, נתן דבריי פרשנות למצבו של "המבקש", מבלי היותו מומחה בתחום הרפואי בכלל ובמחלתו של ה"מבקש" בפרט.
  5. קביעותיו הנחרצות של בית המשפט הנכבד, המבטלות את המלצותיהם של המומחים הרפואיים נתנו לאחר הגשת "הודעת ערעור על החלטה בטענת פסלות".
  6. בית המשפט הנכבד שאינו מומחה רפואי, פסל בצורה גורפת את המלצותיהם של המומחים הרפואיים מסיבותיו. בפני בית המשפט הנכבד, עמדה האפשרות לקבל חוות דעת רפואית נוספת בכל הקשור לבקשות הדחייה הנקודתיות שהתבקשו על ידי רופאים מומחים בתחומם, בהמשך למצב בריאותו של "המבקש".

הצעה לעניין מינוי רופא מומחה לבדיקת "מצבו הבריאותי האמיתי" ומגבלותיו של "המבקש", העלה ב"כ התובעים בדיון ביום 1.7.2010 ב"רגע של התפכחות", שנדחתה אף היא ע"י בית המשפט הנכבד.

פרוטוקול הדיון מיום 1.7.2010 עמ' 441

עו"ד לינצר:  נקודה או שתיים לפני הסוף. הנקודה לפני הסוף היא שאני מבקש שבית המשפט ימנה רופא שיבדוק את הנתבע וייתן חוות דעת.

  1. הצעתו של ב"כ התובעים הועלתה, לאחר שבית המשפט הנכבד בחר לנתח בפני הנוכחים בישיבה ביום 1.7.2010, את החומרים הרפואיים המצויים מולו, לגביי מצב בריאותו של "המבקש", לרבות חשיפת העובדה שהפרופ' המטפל במבקש ציין בבקשתו לדחיית הדיון שבעיותיו של "המבקש" החמירו לאחרונה.

פרוטוקול הדיון מיום 1.7.2010 עמ '440 – 441

כב' השופט:  אני אוסיף נתון. המסמך היותר משמעותי בעיני מבין שני המסמכים שהוצגו לי הבוקר, הוא מכתבו של פרופ' לרפואה, שנושא תאריך של אתמול, מופנה לנשיאת בית המשפט הזה. הוא מסתיים אחרי תיאור רפואי, בסיכום שתי שורות מעל הפסקה שמתחילה במלה "לסיכום" נאמר "לאור כל אלו, הנני מבקש להיענות לבקשתו לדחיית הופעתו בבית המשפט עד לסיום הבירור"… לא אפרט טיב הבירור. הוא מפורט במסמך. .."בבעיות שציינתי לעיל, שאף החמירו לאחרונה."

כלומר, מדובר במסמך, הוא לא חוות דעת אבל הוא מסמך על נייר של מרכז רפואי מכובד, חתום על ידי פרופסור בעל תפקיד בכיר, קונקרטי, לא איזה מנכ"ל בית חולים או משהו, אלא תפקיד רפואי בכיר שמתייחס ישירות למחלות המתוארות במסמך,וזה מה שהוא כותב.

אלה הנתונים שבפני בעת הזו. מה שאדוני רוצה לומר עליהם זה הזמן. אם יש לאדוני מה לומר.

  1. יש לחזור ולציין בהבלטה, שכל ההליך המשפטי עצמו לדבריו של בית המשפט הנכבד, התקדם "בלשון המעטה כמשביע רצון".

בישיבה ביום 1.7.2010 התייחס כב' בית המשפט הנכבד לעניין קצב התנהלות בתיק.

פרוטוקול הדיון מיום 1.7.2010  עמ' 444: 

כב' השופט:  לא. בחודשים הספורים מאז שהתחלנו לשמוע הוכחות, אנחנו כבר במצב, שנותר לנו דיון אחד וזה לגמר ראיות התביעה, זה שלב יפה ומתקדם בתיק מהסוג הזה על פני התקופה מאז תחילת ההוכחות. השמיעה מתנהלת בקצב שאני יכול לתאר אותו, בלשון המעטה, כמשביע רצון.

  1. טעה בית המשפט שמיהר ליתן פסק דין בעילת היעדר התייצבות בנסיבות המתוארות, כאשר ברשותו כלים נוספים בהם לא עשה כל שימוש.
  • מצב בריאותו העדכני של "המבקש"
  1. בחומר הרפואי המגוון המצוי בחיסיון בפני בית המשפט הנכבד, מתוארת מחלתו הכרונית של "המבקש", מגבלותיו, הבעיות הרפואיות מהן סובל "המבקש" והטיפולים התכופים שעובר "המבקש" במוסדות רפואיים, לרבות על בסיס יומי.
  2. בעיותיו הרפואיות של "המבקש", אינן בעיות חולפות, תסמיני המחלה העיקרית בה לוקה "המבקש" מתאפיינים, בהופעתם בעיתוי בלתי צפוי, לפרקי זמן בלתי צפויים וכתוצאה מכך מגבלותיו של "המבקש" ונכותו.
  3. טעה בית המשפט הנכבד, כאשר דחה תעודות רפואיות כחוק שהוצגו בפניו חתומות על ידי רופאים מכובדים, לרבות, תעודות מחלה, בטוענה שהתעודות נתנו ללא "בדיקת המבקש". במצב מחלתו הכרונית, אין כל ערך ויכולת ממשית, לבדוק את "המבקש" בכל עת מחדש, בדיקות חודרניות הנערכות בבית חולים מעת לעת ל"מבקש", שעל סמך תוצאותיהן וחוות הדעת של הפרופ' המטפל, הטיפולים המתמשכים, התרופות אותן צורך "המבקש" ואינפורמציות אחרות, הונפקו התעודות הרפואיות ואישורי המחלה.
  4. בהמשך למצב בריאותו ומגבלותיו, הוכר "המבקש", כנכה ע"י המוסד לביטוח לאומי בעל אחוזי נכות ומוגבל ביכולותיו באחוזים גבוהים, כבר בשנת 2010.

החומר בחיסיון מצוי בפני בית המשפט הנכבד

  1. חומרים רפואיים עדכניים המעידים על החרפה במצבו של "המבקש", הומצאו לוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בחודש נובמבר 2010.

מצ"ב בחיסיון רפואי מסומן א'

  1. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, עדכנה ביום 18.1.2011, אחוזי נכות גבוהים לצמיתות ל"מבקש", מאלו שנקבעו בשנת 2010. המגבלות ביכולותיו של "המבקש" הוגדרו בשיעור הגבוה ביותר הקיים – 100% לצמיתות, בהתבסס על מגבלותיו הקבועות של "המבקש", המונעות ממנו תפקוד יום יומי "נורמאלי", מגבלות המתוארות בנספחים הרפואיים.

מצ"ב בחיסיון רפואי מסומן ב'

  1. בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על חיסיון המסמכים הרפואיים.
  2. אם היה צורך בכך ולא היה, קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 18.1.2001 מאוששת ומחזקת את קביעותיהם של המומחים הרפואיים לגביי מצבו הבלתי יציב של "המבקש" אשר הגישו בקשות לבית המשפט הנכבד במועדים הרלוונטים, בקשות שנדחו על ידי בית המשפט הנכבד בטעות, בזו אחר זו, לרבות אישור חופשת מחלה כדין שניתנה ל"מבקש" באחת ההזדמנויות, אשר גם היא נדחתה על ידי בית המשפט הנכבד ואילוץ "המבקש" להתייצב לדיון כמי שמופקד בעצמו בל כורחו, על חקירת עדי התביעה.
  3. קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 18.1.2001, מצביעה שבשלב בו בית המשפט הנכבד, סירב לדחות את מועדי הדיונים ביום 1.7.2010, ו- 8.7.2010, מצבו של "המבקש" הורע, כפי שהוסבר בבהירות מקצועית על ידי רופאיו "בזמן אמת", המתוארים במסמכים שהועברו לבית המשפט הנכבד. המצבים אליהם נקלע "ה"מבקש" בהמשך לסירוב בית המשפט הנכבד לדחות את הדיונים בנקודות הזמן המדוברות והתוצאות הנובעות מהסירובים, תרמו ללא ספק כעולה גם מהמסמכים שהוגשו לוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי ולגורמים אחרים, להחמרה במצבו.
  4. דעתו של בית המשפט לגביי מצבו הבריאותי של "המבקש" ננעלה באופן שגוי, בית המשפט הנכבד טעה פעם אחר פעם בהחלטותיו ובהתייחסותו, כאשר ניסה לפרש את מצבו הבריאותי של "המבקש" "כמצב מתמשך" ולגמד את מגבלותיו למרות המסמכים הרפואיים שהיו לפניו, עד כדי פסילת המגבלות התפקודיות הממשיות,  טעויות שפגעו בזכויות היסוד של "המבקש", טעויות שפגעו ברופאיו המלומדים של "המבקש", טעויות שהובילו את בית המשפט הנכבד ליתן פסק דין שגוי כנגד "המבקשים" בעילת היעדר התייצבות, בהמשך לאירועים הקשורים במישרין במצבו הבריאותי הלקוי של "המבקש" והיות "המבקש" לא מיוצג.
  5. אין ספק שהחלטת הוועדה הרפואית המחודשת של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, מעניקה לפסק הדין פרספקטיבה נוספת, המצביעה, שהחלטתו של בית המשפט הנכבד להתעלם ולפסול את האישורים הרפואיים שהציג "המבקש", לרבות, אישור על אשפוז יום, מכתבים ממומחים רפואיים ופניות בבקשה לאפשר ל"מבקש" שלא להופיע לישיבת הוכחות בזמנים רלוונטיים נקודתיים, בהמשך למצבו החמור של "המבקש", הייתה שגויה.

טענה רביעית 

  1. בהמשך לקביעתו של בית המשפט הנכבד בפסק הדין לגביי בקשת "המבקשים" להגשת "סיכומים סופיים", בקשה שנדחתה, שגה בית המשפט הנכבד, כאשר לא נעתר לבקשת "המבקשים" להגיש "סיכומים סופיים" המפרכים את התביעה, כפי שנחשפו עד לשלב זה בהליך, בהמשך לסירובו של בית המשפט הנכבד להיעתר לבקשות ה"מבקשים" לעניינים רבים אחרים לרבות, דחיית דיון על רקע מצב בריאותו של "המבקש" וזימון עדים מרכזיים שבכוחם להפריך את טענות התביעה הנקמנית. 

טענה חמישית – קביעותיו המנוגדות של בית המשפט הנכבד לעניין הוכחת טענות התביעה, במהלך הדיונים בהשוואה לפסק הדין המוטעה

  1. במהלך הדיון ביום 8.7.2010 התייחס בית המשפט הנכבד מספר פעמיים לעניין הוכחת טענות התובעים לכאורה.

פרוטוקול הדיון מיום 8.7.2010 עמ' 452: 

כב' השופט:        דקה, דקה, אני מנסה לכוון את הטיעון. בוא נניח שהתקיימו התנאים הטכניים, עדיין השאלה היא האם התמלא התנאי המהותי לפי תקנה 157/1, כלומר האם הוכחתם עד כמה שהנטל עליכם.

פרוטוקול הדיון מיום 8.7.2010 עמ' 455:

כב' השופט: כיוון שהוא טוען את ההיפך אז הטיעון הזה לא עובד. בוא נחזור לשאלה הנכונה, השאלה הנכונה היא: על סמך מה עלי לקבוע שהוכחתם את תביעתכם עד כמה שהנטל עליכם. אז כל עדי התביעה נחקרו, החקירה של כולם פרט לתובע 2 הסתיימה, תובע 2 החקירה שלו על ידי הנתבע 3 הסתיימה, והחקירה שלו על ידי הנתבעים 1 ו-2 באמצעות הנתבע 1 נפסקה מחמת אי התייצבותו של נתבע מס' 1.

פרוטוקול הדיון מיום 8.7.2010 עמ' 456:

כב' השופט: נניח שאני אקבע שאי ההתייצבות פעמיים ברציפות, בניגוד להחלטות שדחו בקשות דחייה של הדיון לחקור, בין בעצמו ובין באמצעות עו"ד שינהל את החקירה בשמו, נניח שאני קובע שבזה הסתיימה חקירתו של מר רובנר, עדיין השאלה היא, כיצד אתם משכנעים אותי שבמה שקראתי ושמעתי עד עכשיו, כלומר בראיות התובעים, יש כדי להוכיח את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2. אגב במאמר מוסגר, ברור לכולנו שכשאדוני מבקש פסק דין, וכל מה שאדוני אומר כדי לנמק את הבקשה הזאת לא נוגע בכלל לנתבע 3, עם הנתבע 3 ההליך יצטרך להימשך באופן רגיל לחלוטין, הנתבע 3 מתייצב, הנתבע 3 משתף פעולה עם ההליך באופן מלא ולאיש אין טענות אליו אני חושב בתחום הדיוני, וזה התחום שאנחנו עוסקים בו היום.

פרוטוקול הדיון מיום 8.7.2010 עמ' 457:

כב' השופט: אני שואל על המקרה שלי ולא על המקרה שנדון באותו פסק דין שאדוני הציג לי, שהוא שונה מכמה בחינות לעניינו. אני אומר נניח שיש לראות את הנתבע 1, וכמובן גם את הנתבעת 2 כיוון שהוא מופיע גם מטעמה, כמי שלא התייצבו, ולקבוע שחלה עליהם תקנה 157/2, עדיין לפי אותה תקנה עצמה אתם צריכים להראות לי שהוכחתם את התביעה עד כמה שהנטל עליכם. כלומר בהתחשב בזה שלא מדובר בתביעה על פי שטר, שמציגים את השטר ואז קמות כל החזקות בפקודת השטרות והנטל עובר לנתבע, ואם הוא איננו אז תודה ושלום, אנחנו פה בעניין אחרי לגמרי, ויש לנו כבר כמות נכבדה של עמודי פרוטוקול, ואתם צריכים להראות לי שהוכחתם את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2, ואם אין בידכם לעשות את זה בעל פה, ונוכח זאת יתכן שאין.

  1. התייחסותו של בית המשפט הנכבד אינה מצביעה על הוכחת התובעים את תביעתם, נהפכו.
  • אירוע משמעותי שהתרחש לאחר מתן פסק הדין, פס"ד שניתן כנגד עו"ד יצחק בכר 
  1. סוגיה מרכזית בהליך, לה השלכות ישירות על טענות התובעים, עוסקת "בייצוג כפול" ובהפרת חובת הנאמנות של עו"ד יצחק בכר, אשר שימש במהלך שנים ארוכות כעו"ד של "המבקשים" והיה איש סודו של "המבקש", אשר חצה את הקווים בסתר והפך להיות עורך דינם של התובעים, תמורת שלמונים כבדים, תוך כדי הסתרת עובדות מהותיות אלו והעברת מידע סודי מהותי שנאגר אצלו, הקשור ב"מבקשים" מהיבטים שונים, לידי התובעים.
  2. סוגיה מהותית זו כרוכה בניסיון הסרק של התובעים, להציג עצמם כמי שלא היו מעורבים בחברה, כאשר עו"ד בכר שימש בפועל כדמות הדומיננטית והמשפיעה בחברה מטעמם, ניווט את מדיניותה והיה מעורב בכל פעילויותיה, זאת בנוסף למעורבותו הפעילה של התובע 2, בני משפחתו ואנשי אמונו שמונו לתפקידי מפתח בחברה, בארץ ובחו"ל.
  3. עו"ד בכר, שהסתבר שהינו חברו לספסל הלימודים של כב' השופט, העיד כעד תביעה אשר חקירתו החלה על ידי "המבקש". חקירתו הופסקה, בהמשך לחסימת שאלותיו של ה"מבקש" בנושאים רלוונטיים ביותר להפרכת טענות התביעה הנקמנית שהוגשה נגדו, ע"י בית המשפט הנכבד פעם אחר פעם.
  4. במהלך חקירתו החלקית של עו"ד בכר על ידי "המבקש", הוצגו בפניו מסמכים מהותיים הקשורים במעורבותו הבלתי מסויגת בהתנהלות החברה בניגוד לעמדת התובעים וגם חקירתו בנושאים מהותיים אלו לעומקה לבירור משמעויותיה להפרכת התביעה, נבלמה.
  5. ביום 23.12.2010, ניתן פסק דין חמור כנגד עו"ד בכר בבית המשפט השלום בת"א, ת.א. 37929-05, ע"י כב' השופטת חנה ינון, המוכיח חד משמעית, את טענותיו של ה"מבקש", לעניין מהותי ביותר זה.
  6. בין השאר קובעת כב' השופטת בהכרעתה בפסה"ד נגד עו"ד בכר:
6.1    – הנתבע השתמש במידע סודי, אשר התקבל מן התובעים ובכך פגע בחיסיון המחוייב בין עורך דין ללקוח והפר את חובת הנאמנות ללקוח".
6.2    – בניגוד מוחלט לטענותיו של עו"ד בכר גם בפני ועדת האתיקה נקבע בפסה"ד:
              "אין מחלוקת כי הנתבע ייצג את התובעים בענייניהם השוטפים בין השנים 1995-1997".
6.3    – "לאור כל הטעמים דלעיל, מצאתי כי יש מקום לפסוק פיצוי לתובע בגין מעשיו של הנתבע, אשר גובלים בהפרת חובת הנאמנות של עורך דין ללקוח".
7.       פסק דין זה, מהווה נדבך משמעותי ביותר ומקבל משנה תוקף, בהתייחס למסמכים שהוגשו לבית המשפט הנכבד לעניין בירור הפרת הנאמנות של עו"ד בכר ע"י ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, בהם קבעה הועדה עוד בטרם התקבל פסק הדין כנגדו: , "לא נהסס לנקוט נגדך בכל חומר הדין". 
  • הבקשה 

הבקשה לביטול פסק הדין שניתן נגד "המבקשים", מעידה על חוסר מידתיות וטעויות חמורות שנפלו בפני בית המשפט הנכבד בשיקוליו ליתן פסק דין כנגד "המשיבים" בעילת, "היעדר התייצבות" משתי ישיבות, ישיבות בהן מנוע היה מ"המבקש", להתייצב לחקור את התובע 2  בעצמו בנסיבות המתוארות בבקשה.

בית המשפט הנכבד, מתבקש לבטל את פסק הדין שניתן ביום 26.12.2010 נגד "המשיבים", בעילת "היעדר התייצבות". 

מן הדין ומין הצדק להיעתר לבקשה.

__________                                                                                                               __________

תאריך                                                                                                              "המבקש" גולדנברג פסי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s