לא ייאמן!!! השופט (בדימוס – שכהונתו נקצבה כשופט זמני) שאול מנהיים מבטיח לרובנר במהלך ההליך "אתם תראו כסף !!!"

פורסם: 16 בפברואר 2015 ב-כללי
תגים: , , , , , ,

..

לא ייאמן!

בישיבה שהתקיימה ביום 1.7.2010, גולדנברג פסי לא נכח בישיבת ההוכחות, לאחר שבקשתו לדחות את הישיבה נדחתה ע"י השופט (בדימוס) שאול מנהיים המשמש כיום כבורר. בישיבה זו היה אמור פסי גולדנברג להמשיך לחקור בעצמו את דוד רובנר. השופט בדימוס מנהיים, דחה את המסמכים הרפואיים שהוגשו ע"י פרופ' מכובד מנהל מערך רפואי מרכזי ורופאת מחוז וכן מסמכים רפואיים מהותיים תומכים נוספים, המעידים שגולדנברג מנוע היה ליטול חלק בישיבה.

במהלך הישיבה ניהל השופט (בדימוס) שאול מנהיים עם רובנר וב"כ, דו שיח ערני, על מימוש זכויותיהם הצפויות מזכייה בתביעה שהגישו נגד גולדנברג, בשלב בו טרם הסתיימה השמעת עדי התביעה, טרם נשמעה מסכת ההגנה. בישיבה זו הבטיח מנהיים שאול השופט (בדימוס), לרובנר ולב"כ "אתם תראו כסף".

מידע חשוב זה הובא בין השאר לידיעת נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופטת דורית ביניש, בערעור בטענת פסלות שהגיש גולדנברג פסי נגד השופט (בדימוס) מנהיים שאול, ערעור שנדחה.

 פרוטוקול

ביהמ"ש המחוזי – פתח תקווה

בפני כב' השופט: שאול מנהיים
תיק אזרחי: 10870-12-08
ישיבה מיום: 1.7.2010

הפרוטוקול נרשם ע"י:   חב' סטנוגרמה

בבית המשפט המחוזי פתח תקווה

בפני כב' השופט: שאול מנהיים

ת.א.: 10870-12-08

ישיבת יום 1 ביולי, 2010

נוכחים:   התובעים וב"כ – עו"ד שמואל לינצר

עו"ד איילת קרני

ב"כ הנתבעים –           מר דורון טוראל

מולטימדיה קיד

 

כב' השופט:      בוקר טוב. נוכחים התובעים בעצמם ובאי כוחם עורכי הדין לינצר וקרני. הנתבע 3 בעצמו. אין התייצבות לנתבע 1, המופיע גם בשם הנתבעת 2.

הבוקר הוגשה לבית המשפט מעטפה ובה חומר רפואי שעליה נכתב בחיסיון, כאן המקום להעיר שחיסיון זה דבר ששופט קובע ולא אף אחד אחר. יחד עם זאת, לגופו של עניין, מקובל עלי שהחומר הרפואי המתייחס לענייניו הבריאותיים של הנתבע 1, אכן צריך להיות חסוי. כך שההערה היא סמנטית בלבד.

החומר שהוגש היום מבלי שצורפה אליו בקשת דחייה המופנית אלי, כולל מכתב שממוען דווקא לנשיאת בית המשפט הזה, של פרופ' לרפואה וטופס התחייבות כספית, מה שמכונה טופס 17 למרפאת חוץ, שמתייחס לפניה למרפאת חוץ של בית החולים היום.

הטופס עצמו נערך לפני כ- 3 ימים. הנתבע 1 כפי שאמרתי לא התייצב, אף שאנחנו 45 דקות לאחר השעה שנועדה לדיון. האם מישהו מהצדדים רוצה לומר משהו, זה הזמן. אחר כך אתן החלטה. כן,מר לינצר.

עו"ד לינצר:     אנחנו כמובן לא יודעים מה שכתוב במסמכים הרפואיים, לא היום ולא בעבר. אבל מהמלים הספורות שכבוד בית המשפט בכל אופן אמר, אנחנו מבינים שלפני 3 ימים נקבע –

כב' השופט:      לא,לפני 3 ימים הונפק טופס ההתחייבות הכספית. אנחנו לא יודעים מתי נקבע. שנהיה מדויקים.

עו"ד לינצר:     אני יודע,

כב' השופט:      טופס ההתחייבות הכספית שכולל את התאריך, הונפק ב- 28.6.2010, מתי התור הזה נקבע, אני לא יודע לומר מתוך הניירות שבפני.

עו"ד לינצר:     בכל אופן, בשבוע שעבר התקיים דיון והנתבע לא הודיע שיש לו הזמנה לועדה רפואית או לטיפול רפואי היום. אז אני מניח שהדבר הזה נקבע בשבעת הימים האחרונים.

מאחר ולא התקיים אף דיון בבית המשפט מאז שאנחנו התחלנו את הדיונים בבית המשפט, כולל כל הדיונים שלא בפני בית משפט נכבד זה, לא התקיים אף דיון ללא בקשת דחייה של הנתבע,

כב' השופט:      כשאני אומר הנתבע, אדוני מדבר כל הזמן על הנתבע 1,

עו"ד לינצר:     אני מדבר על הנתבע 1. אני מדבר על הנתבע. ב- "הא הידיעה".

מאחר וכאמור, לא התקיים אף דיון ואני אחראי למה שאני אומר, מתחילת הדיונים שהתקיימו בפני כל השופטים, שלא נתבקש לגביו דחייה, יש לי את החשש הכבד גם לאור הנתונים המאוד מאוד מעטים ששמענו כאן ושאמרתי אותם, שגם הדיון הזה הוא בבחינת דיון שפשוט הנתבע לא רוצה לקיים אותו. הנתבע לצערי, מנצל מחלה – אני מניח שיש לו – לדחיית כל הדיונים ולקביעת הטיפולים שלו דווקא במועדים שבהם מתקיימים הדיונים בפני בית המשפט.

אני רוצה להביע – אני לא רוצה להגיד דברים חמורים שאני לא נתקלתי בדברים מהסוג הזה, קרוב ל- 30 שנה שאני עורך דין, אבל אני חושב שמדובר בפגיעה חמורה ביותר בתובעים. אני חושב שמדובר בפגיעה חמורה ביותר בבית המשפט, ואני מדבר לא רק בפני מותב נכבד זה. אנחנו חווינו את הדברים, בדיוק אותו הדבר גם בפני מותבים אחרים. כב' השופט אברהם יעקב, כב' השופט שמואל ברוך בבית משפט המחוזי בתל אביב, בדיוק אותו הדבר.

אדוני לא חווה אתה דברים האלה באופן ,

כב' השופט:      אדוני אומר שזה לא אצלי,

עו"ד לינצר:     זה לא אישי. שאדוני ידע שזה לא אישי. הוא עושה דין לעצמו, הוא משטה בתובעים ,הוא מנסה לשטות בבית המשפט, הוא מנסה כל מניפולציה שלא תהיה. מטריד את בית המשפט.

אני רוצה להזכיר לבית המשפט, כתב התביעה הוגש ביום 18.12.2005. קרוב ל- 5 שנים כמעט, לבית המשפט המחוזי בתל אביב ורק בימים האלה אנחנו שומעים את ההוכחות, וגם כאן הצורה שהנתבע 1 מנהל את הדיונים, מדברים בעד עצמם.

אני אגיד לאדוני עוד דבר שרציתי לעשות אותו יותר מאוחר, אבל אין לי ברירה, אצטרך לחשוף אותו היום.

בנוסף לכל העלמות הכספים שאנחנו טענו אותם כבר בשלב של הבקשה לעיקולים, ובית המשפט אישר שאכן הנתבע מעלים מסמכים, נודע לנו לאחרונה שהבית שעליו עשינו עיקול הוצג למכירה. נודע לנו –

כב' השופט:      סליחה שאני קוטע, שני דברים בהקשר הזה, אחד, זה לא מענייני לעסוק בזה בכלל ובדיון היום בפרט. שניים, חוששני שאם יש עיקול, קצת קשה למכור בלי שהמכר יהיה כפוף לעיקול על כל מה שמשתמע מזה, ולכן גם אם המידע הזה נכון, לגופו אני לא מודאג ממנו, אולי להפך; אם מוכרים כפוף לעיקול, אז הכסף, אתם תראו כסף, אמנם בשלב הזה על תנאי, זאת אומרת, הכסף יהיה מונח איפשהו, אבל תראו כסף.

עו"ד לינצר:     אדוני ייתן לנו את הקרדיט. מדובר בעיקול ויש לנו חשש שהוא גורם לחובות רבים נוספים, ולכן הוא צריך זמן. הוא רוצה לגרום לחובות נוספים, לעיקולים רבים נוספים שאנחנו בעצם, נהיה זכאים, אם בהנחה שאנחנו נהיה זכאים כמו כל זכאי אחר, כי בסוף הוא יגיש בקשה לפשיטת רגל. זו דעתי.

כב' השופט:      ראשית,מדובר בספקולציה ובעניין שחורג בעליל.

עו"ד לינצר:     זה נכון.

כב' השופט:      חורג בעליל לא רק מהדיון אלא גם מהתיק. אז בוא נתמקד במה שצריך להתמקד. יש לנו די והותר.

עו"ד לינצר:     בסדר גמור.מה שאני מבקש, אני אבקש את הדברים האופרטיביים. אני מבקש לקבל החלטה מבית המשפט, שכל תעודה רפואית שיכתוב רופא כלשהו, תופנה לבית המשפט, שלא תהיה תעודה רפואית בעלמא, אלא שתהיה תעודה רפואית שמופנית לבית המשפט, שהרופא ידע שהוא מפנה את זה לביתה משפט, ושאכן הוא סובר שבתאריך מסוים שהדיון מתנהל, אז –

כב' השופט:      אני אוסיף נתון. המסמך היותר משמעותי בעיני מבין שני המסמכים שהוצגו לי הבוקר, הוא מכתבו של פרופ' לרפואה, שנושא תאריך של אתמול, מופנה לנשיאת בית המשפט הזה. הוא מסתיים אחרי תיאור רפואי, בסיכום שתי שורות מעל הפסקה שמתחילה במלה "לסיכום" נאמר "לאור כל אלו, הנני מבקש להיענות לבקשתו לדחיית הופעתו בבית המשפט עד לסיום הבירור"… לא אפרט טיב הבירור. הוא מפורט במסמך. .."בבעיות שציינתי לעיל, שאף החמירו לאחרונה."

כלומר, מדובר במסמך, הוא לא חוות דעת אבל הוא מסמך על נייר של מרכז רפואי מכובד, חתום על ידי פרופסור בעל תפקיד בכיר, קונקרטי, לא איזה מנכ"ל בית חולים או משהו, אלא תפקיד רפואי בכיר שמתייחס ישירות למחלות המתוארות במסמך,וזה מה שהוא כותב.

אלה הנתונים שבפני בעת הזו. מה שאדוני רוצה לומר עליהם זה הזמן. אם יש לאדוני מה לומר.

עו"ד לינצר:     יש לי הרבה. אני אומר קצת. גם לפי מה שכבודו התיר לנו לשמוע, אני שומע שמדובר בבירור ולא מדובר בידיעה.כך אני מבין.

כב' השופט:      מדובר בבירור של עניינים על רקע מחלות קיימות מאובחנות פוזיטיבית.

עו"ד לינצר:     כן, אבל מדובר בבירור. יש לי עוד בקשה.

כב' השופט:      מה אדוני מבקש בסוף, אחרי ככלות הכל?

עו"ד לינצר:     נקודה או שתיים לפני הסוף. הנקודה לפני הסוף היא שאני מבקש שבית המשפט ימנה רופא שיבדוק את הנתבע וייתן חוות דעת.

כב' השופט:      זה רעיון. אנחנו נהפוך את זה לתיק נזקי גוף. אחר כך יבקשו לחקור את המומחה. זה לא הולך להיות הכיוון, מר לינצר מכיוון שאני לא הולך להפוך את התיק הזה לתיק שעניינו בירור מצבו הרפואי של הנתבע 1. את זה אני עושה בתביעות של נזקי גוף, או רשלנות רפואית או נזקי גוף אחרים. שם אני מברר את מצבו הרפואי של תובע, אגב. אף פעם לא של נתבע. בכל אופן, נסיט את האנרגיות שלנו ואת הזמן שלנו לזה? לא נראה לי.

עו"ד לינצר:     אם לא נסיט את האנרגיות שלנו לזה, אני לא רואה לאן אנחנו נסיט את האנרגיות שלנו. כך אני רואה את ההתנהלות של הנתבע. אבל, אני הולך בכיוון שאדוני אמר. אדוני שאל אותי מה אני רוצה שאני מתייחס לדיון של היום,

כב' השופט:      יעשה מה שצריך כרגע לעשות.

עו"ד לינצר:     אעשה כפי שאדוני אומר. לטענתנו, אין כל מניעה שהנתבע 1 יהיה מיוצג. הוא היה מיוצג, וגם כאן אנו סוברים שהוא לא מיוצג ביודעין כדי לגרום להשתהות המשפט ולעכב את הדיונים.    אנחנו יודעים שיש לו במשפחה, עורכי דין שיכולים לייצג אותו.

מה שאני מבקש את הדברים האופרטיביים, זה ראשית, לומר שהחקירה הנגדית מסתיימת. הוא ניצל את,

כב' השופט:      נסתיימה בזה? זה מה שאדוני מבקש?

עו"ד לינצר:     זה דבר אחד.

כב' השופט:      חקירה נגדית של התובע?

עו"ד לינצר:     כן. אני מבקש צו הבאה. אני מבקש הוצאות של הדיון היום. אני, בשלב הזה לא אבקש, אני חושב שאני יכול לבקש על פי התקנות, אפילו פסק דין, נדמה לי. אני לא ארחיק לכת בענין הזה. מה שאני מבקש, הוא לראות את הדיון היום כאילו שחקירה נגדית של התובע. אני חושב, אם בשבוע הבא יש דיון,

כב' השופט:      ביום חמישי הבא.

עו"ד לינצר:     ביום חמישי הבא יש דיון. אני משאיר לשיקול דעת בית המשפט אם צריך, לאור ההתנהלות של הנתבע, לבקש ליתן צו הבאה או לא. אבל כאמור, אני מבקש גם שבית המשפט ייתן הוצאות לצורך הדיון היום.

כב' השופט:      אני לא הבנתי עד הסוף מה עמדת אדוני לגבי הדיון הבא. אדוני מבקש שהוא יתקיים במועד המתוכנן?

עו"ד לינצר:     בודאי.

כב' השופט:      תודה. מר טוראל אם אדוני רוצה לנקוט עמדה, כמובן שאדוני יכול, אדוני לא חייב.

עו"ד לינצר:     סליחה, אולי עוד דבר. הדיון יתקיים בשבוע הבא, אבל אני מבקש שהנתבע יודיע כמו שהסכמנו בדיון האחרון, מי העדים שהוא מתכונן להביא לדיון הבא.

כב' השופט:      יש החלטה שיפוטית.

עו"ד לינצר:     בסדר, אבל הוא לא קיים אותה עד היום, ואני לא יודע אם,

כב' השופט:      עד היום הוא לא היה צריך לקיים אותה. הוא הגיש, הודיע שמות. אחד העדים אפילו זומן בטעות פעמיים, מר יהלום ואנחנו נפרדנו ממנו בשבוע שעבר.

עו"ד לינצר:     אחרי שהוא בא הוא ויתר עליו. אחרי שהוא בא פעמיים, הוא ויתר עליו.

כב' השופט:      כן, בסדר.

עו"ד לינצר:     גם כן מראה על ההתנהלות שלו,

כב' השופט:      מר לינצר, אנחנו מערבבים כמה נושאים.

עו"ד לינצר:     נכון.

כב' השופט:      אבל הדרך הכי טובה להיות לא ממוקד ולא לקבל החלטות.

עו"ד לינצר:     אבל הכל מתנקז לעניין אחד, מה שאני רוצה להראות לאדוני שהכל מתנקז לכיוון אחד.

כב' השופט:      אני מבין את הטענה שלכם, אבל הדרך הנכונה כרגע היא לעסוק בכל שאלה בבוא שעתה.

עו"ד לינצר:     אני מקווה.

כב' השופט:      תודה רבה. מר טוראל, אם אדוני רוצה לומר דברים בעניין של מה עושים היום וכו', אז אדוני יכול. אדוני לא חייב לנקוט עמדה בעניין הזה.  ככל שזכור לי, אדוני סיים את חקירתו של התובע.

מר טוראל:       נכון. אין לי שום דבר מה להגיד. אני אף פעם גם לא ביקשתי דחיות של דיונים. התייצבתי.

כב' השופט:      לפחות מאז שאני בתיק שמתי לב וגם הערתי את ההערה הזו, אם אדוני שם לב הבוקר.

מר טוראל:       גם לפני כן.

כב' השופט:      לפני כן אני לא יודע, אבל זה לא הנושא.

מר טוראל:       התייצבתי לדיונים. אני באתי היום ואני אמשיך לבוא מתי שיקבעו.

כב' השופט:      בסדר. ואין לאדוני עמדה.

מר טוראל:       נכון.

עו"ד לינצר:     באופן חריג אני מבקש, אני חושב שהתובעים עצמם רוצים כמה מלים, אם אדוני מוכן לאפשר להם.

כב' השופט:      לא. בחודשים הספורים מאז שהתחלנו לשמוע הוכחות, אנחנו כבר במצב, שנותר לנו דיון אחד וזה לגמר ראיות התביעה, זה שלב יפה ומתקדם בתיק מהסוג הזה על פני התקופה מאז תחילת ההוכחות. השמיעה מתנהלת בקצב שאני יכול לתאר אותו, בלשון המעטה, כמשביע רצון.

עו"ד לינצר:     אנחנו לפני פגרה, אדוני. אני רק מזכיר לאדוני.

כב' השופט:      אבל הפגרה היא נתון, רבותיי כמו שמצב הבריאות של בעל דין הוא נתון. יש נתונים ואנחנו לא יכולים לשנות אותם, אנחנו לא שולטים על מצב הבריאות של אנשים, ואנחנו לא שולטים על השנה.

עו"ד לינצר:     אבל זה לא הגיוני, אדוני. אני חושב שאנחנו רואים את הדברים האלה בעיניים, זה לא הגיוני שאדם במצב רפואי כזה, דווקא אז הוא הולך ומפטר את עורכי הדין שלו ומייצג את עצמו. הרי זה לא סביר. הדברים האלה מדברים בעד עצמם.

כב' השופט:      אני הבנתי. מר לינצר, אילו תיאורטית היה בידי לכפות ייצוג על מר גולדנברג, עדיין היינו מגיעים לאותה צומת, אם לא היום אז בעוד דיון, שניים או שלושה, כשהיה מגיע הרגע שמר גולדנברג עצמו היה צריך לעלות על דוכן העדים. את זה אף אחד לא יכול לעשות במקומו. זה מעמד לא פשוט להיות עד שהוא גם בעל דין, חקירה, אני מרשה לעצמי לנחש, לא יכולה להיות קצרה. והיא תיגע בשורה לא קצרה של עניינים עובדתיים. חלקם מורכבים למדי מבחינה עובדתית גרידא, מורכבים למדי ומתישהו ההגעה לצומת של ההתנגשות בין הרצון לקדם את התיק ולהביאו לגמר, לבין אילוצים בריאותיים שיש לבעל דין, היא ככל שלא מדובר בבעל דין שכבר סיים להעיד, הצומת הזו עוד לפנינו, מה שלא יהיה, גם אם הוא היה מיוצג. גם אם היום היינו מנהלים את הדיון.

עו"ד לינצר:     כבוד בית המשפט רואה, ואני לא רוצה כעורך דין להגיד מחמאות לבית המשפט הנכבד הזה, אני חושב שזה לא ראוי, לכן אני לא אומר. אבל, כולנו רואים את היכולות של הנתבע. הוא כותב מסמכים שצריך להשקיע בהם שעות ריכוז עצומות, שעות רבות,

כב' השופט:      אני מרשה לעצמי,

עו"ד לינצר:     סליחה, גם את החקירה הנגדית שהוא עורך פה בריכוז מלא, ויכולת שליטה על מאות מסמכים. אני חושב שכולנו חווים שהאיש מסוגל ללכת ולהמשיך להתייצב בבית המשפט. כך אני סובר בראייתי שלי, ואני חושב שכולם רואים את זה.

כב' השופט:      אז אני אומר את ראייתי שלי עכשיו. הראיה שלי היא שמר גולדנברג אכן מפגין יכולות מרשימות, גם יחסית לעורך דין, לא כל שכן יחסית למי שאינו עורך דין. יכולות מרשימות של שליטה בחומר, של עיבוד של החומר לצורך ניהול משפט.

יחד עם זאת, עדיין זה לא אומר שמצבו מאפשר לו לעשות את זה ברגע הזה שעות ארוכות ברציפות.

עו"ד לינצר:     אני לא אמרתי ברציפות. אדוני מתחשב בו.

כב' השופט:      אין טענה. גם במסמכים – אני חושף עוד טפח בלי לחשוף הרבה – הרפואיים בפני, אין טענה שהאיש איבד את יכולתו המנטאלית חלילה. הטענות הן מסוג אחר. אף אחד לא מציג אותו כמי שנעשה חסר דעת או חסר יכולות קוגניטיביות. בואו נשים את הדברים בפרופורציות.

עו"ד לינצר:     אדוני, אני מתבייש. אני במצב הזה יחד עם אדוני, גם כעורך דין, במצב שאני עומד עכשיו. אני חושב שזה מצב לא ראוי.

כב' השופט:      מר לינצר, תודה. אני חושב שסיימנו את החלק הזה של הדיון.

עו"ד לינצר:     זה לא פעם אחת. איזה מין דבר זה?

כב' השופט:      אני בעת הזו,

עו"ד לינצר:     כולם מתחשבים בו.

כב' השופט:      החלטה:

  1. ישיבת היום איננה יכולה להתקיים כיוון שהיא נועדה להמשך וסיום היום של חקירתו של מר רובנר, על ידי הנתבע 1, לאחר שמר רובנר כבר נחקר על ידי הנתבע 3 והחקירה מטעם הנתבע 3 הסתיימה. עובדתית לא ניתן לקיים את הדיון היום בהיעדרו של מר גולדנברג. המטרה היחידה שלשמה הוא נועד. עובדתית, אין בפני בקשה לפסק דין, וממילא אינני נותן פסק דין.
  2. בעת הזו אני משאיר את המועד הבא שנקבע, היינו ה- 7.7.2010 בשעה 09.00 בעינו, אלא אם כן תינתן החלטה אחרת עד אז ותובא לידיעת הצדדים. ברירת המחדל היא, בהיעדר החלטה אחרת, ביום חמישי הבא ב- 09.00 הדיון הבא במיוחד למטרה שלשמה נועד הדיון היום, היינו: סיום חקירתו הנגדית של מר רובנר מטעם הנתבעים 1 ו-2 וגם לחקירתו החוזרת ככל שיש כזו,עוד באותו דיון על מנת שבסוף הדיון הבא נוכל לשמוע מפי מר לינצר את צמד המלים "אלו עדיי" ולקבוע לשמיעת ראיות ההגנה. ממילא אנחנו כולנו מבינים שראיות ההגנה תוכלנה להישמע, בכל תרחיש, רק אחרי הפגרה, ולכן בתום הדיון הבא אני אתן גם את ההוראות מבחינת סדר שמיעת עדי ההגנה למיניהם, על מנת שיוכלו לבוא מוכנים לכל דיון, ונקבע מועדים.

                       נושא הוצאות הדיון היום – אני כרגע מעדיף לא להחליט בו. אני אחליט בו בדיון הבא ביום חמישי הבא. תודה רבה.

תובעת 1:         מדוע איני מקבלת רשות דיבור? (ניסיונה של זהבה רובנר להתערב בדיון לאחר שסירבה בגיבוי השופט בדימוס מנהיים להעיד במשפט למרות שבפועל החזיקה את המניות בחברה שייסד גולדנברג פסי)

כב' השופט:      התובעת 1 היא בעלת דין מיוצגת, ומי שטוען בשם בעל דין מיוצג הוא עורך הדין, עושה זאת ככל שהוא מוצא לנכון, ואני לא מגביל הרבה את הטיעון, אלא באותה מינימאלית שלדעתי דרושה. כך אני נוהג גם לגבי שאר בעלי הדין, אם כי לגביהם אני נוהג קצת יותר ליברליות משום שהם אינם עורכי דין והם לא מיוצגים.

הזמן של בעל דין מיוצג לדבר, זה אם הוא בוחר לעלות על דוכן העדים, התובעת 1 בחרה לא לעלות על דוכן העדים, וזו זכותה וזהו.

תודה רבה.

– תום הדיון –

התייחסות המומחים בחוות הדעת לעניין חמור זה מובאת בסעיף 15:

  1. השופט גמר דעתו טרם סיום שלב הצגת הראיות:

נסיים את סקירת העובדות בהוכחות מעל לספק סביר כי לכאורה גמר השופט דעתו אף שטרם הסתיימה מסכת ראיות התובעים וטרם החל המסכת ראיות ההגנה.

15.1 בדיון שנערך ביום 1.7.2010 העיר השופט בתשובה לדברי ב"כ התובעים את הדברים הבאים: "עו"ד לינצר: …בנוסף לכל העלמות הכספים שאנחנו טענו אותם כבר בשל בשל הבקשה לעיקולים, ובית המשפט אישר שאכן הנתבע מעלים מסמכים, נודע לנו לאחרונה שהבית שעליו עשינו עיקול הוצג למכירה. נודע לנו. כב' השופט: סליחה שאני קוטע, שני דברים בה קשר הזה, אחד, זה לא מענייני לעסוק בזה בכלל ובדיון היום בפרט. שניים, חוששני שאם יש עיקול, קצת קשה למכור בלי שהמכר יהיה כפוף לעיקול על כל מה שמשתמע מזה, ולכן גם אם המידע הזה נכון, לגופו אני לא מודאג ממנו, אולי להפך; אם מוכרים כפוף לעיקול, אז הכסף, אתם תראו כסף, אמנם בשלב הזה על תנאי, זאת אומרת, הכסף יהיה מונח איפשהו, אבל תראו כסף." (עמ' 439, שורה 22 – עמ' 440, שורה 6, ההדגשה לא במקור, מ.ג., א.ג.). הנה ב"כ התובעים שם בפי השופט אמירה משמעותית ביותר, לפיה מר גולדנברג העלים מסמכים וזאת עוד בטרם העיד מר גולדנברג ובטרם נחקר אודות מסמכים שלטענת עו"ד לינצר הסתיר, והשופט לא הגיב להערתו זו ולא העיר לו כי עניין זה טרם הוכח. בהמשך, במענה לאמירתו זו של עו"ד לינצר, הבטיח השופט לתובעים "אתם תראו כסף…אבל תראו את הכסף", זאת אף שטרם נסתיימה מסכת התביעה ובוודאי בטרם החלה מסכת ההגנה, ואולי הצדק עם הנתבע, עם מר גולדנברג, והתביעה תדחה. כלומר הוכח שהשופט גמר דעתו בשלב מוקדם מאוד במשפט, וכמובן שגמירות דעתו זו היא נגד מר גולדנברג. והיה וייטען כי השופט סייג את דבריו בהוסיפו "אמנם בשלב הזה על תנאי", אך בולט לעין כיד בריו אלה נאמרו לאחר שהבין השופט את משמעות אמירתו, וכן מיהר וסייג אותה, אולם הסתייגותו אינה מעצם האמירה "אתם תראו את הכסף" בטרם הוכחה התביעה, אלא מהקושי לגבות ועקב הטלת עיקול על כספי מר גולדנברג. כפי שניתן להבין מהסיפא לדבריו, בה הוא מדגיש: "זאת אומרת, הכסף יהיה מונח איפשהו, אבל תראו כסף". יצוין כי דיון זה היה הדיון בו קיבל השופט את בקשת מר גולדנברג לדחיית הדיון עקב מצבו הרפואי, שבסופו קבע מועד נדחה להמשך חקירתו הנגדית של התובע ע"י מר גולדנברג, ובטרם נתבקש ליתן פסק דין בהעדר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s