ארכיון רשומות מהקטגוריה "השופט בדימוס מנהיים "קיפח בצורה שיטתית זכויות דיוניות של גולדנברג""‏

מתוך חוו"ד סעיף 5.1 – "עולה חשד לכאורי שתגובת השופט לכאורה אינה אמת …. לכאורה נתן השופט יד להפרת הדין."

פורסם: 4 במאי 2016 ב-בין השופט לבין התובעים ו/או באי כוחם", בני הזוג רובנר משחדים את העו"ד של גולדנברג, בניסיון לקבלת דבר במרמה", בקשה חזימון עדים מהותיים שהגיש גולדנברג להזמת תביעת הזדון שנדחתה ע"י השופט בדימוס מנהיים, המומחים קובעים בחוות הדעת שהשופט בדימוס שאול מנהיים "קיפח בצורה שיטתית זכויות דיוניות של הנתבעים" (גולדנברג ו, המומחים קובעים: "חשדות לקשרים אפשריים בין השופט לתובעים ו/או באי כוחם", השופט בדימוס מנהיים "קיפח בצורה שיטתית זכויות דיוניות של גולדנברג", השופט בדימוס שאול מנהיים דוחה את בקשת גולדנברג פסי לזימון עדי הגנה בטענות שגויות, השפלה והתנהגות פוגענית, השפלה והתנהגות פוגענית של השופט בדימוס שאול מנהיים, חוות דעת שערכה ד"ר לימור זר גוטמן הקובעת שעו"ד של רובנר הפרה את החוק והחלטת ועדת האתיקה, חוות הדעת מצביעה על "קיומו של קשר סמוי, כללי, מאתר משוב השופטים, מבקר המשרד לביטחון פנים מביע שאט נפש וזעם נגד בני הזוג רובנר, מבקר ונציב תלונות הציבור במשרד לביטחון פנים מביע בפני בית המשפט בתצהיר, מדוע ובאלו נסיבות "זכתה" עמותת עזר מציון במניות בחברה הציבורית שייסד גולדנברג פסי ?

 

מתוך חוות הדעת של המומחים המפורסמת במלואה.

"5     התנהלות השופט במהלך חקירתו של חברו לספסל הלימודים עוה"ד בכר:

5.1     בתום החקירה הראשית של עו"ד בכר, חברו של השופט מתקופת לימודיו, לא הזהיר השופט את העד כי אל לו לשוחח עם עורכי הדין של התובעים עד תום חקירתו הנגדית, וזאת בניגוד לנוהג ולהכלה הפסוקה. בתום החקירה הראשית השופט הכריז עלהפסקה בת 20 דקות (עמ' 42 שורה 27 – עמ' 43 שורה 1). הנתבעים 1 ו-3 (מר גולדנברג ומר דורון טוראל, להלן: "טוראל") יצאו מהאולם, בו נשארו התובעים, עורכי דינם, העד עו"ד בכר הנ"ל והשופט בלבד. במהלך ההפסקה שוחח השופט עם עורכי הדין של התובעים ועם העד, חברו משכבר הימים, ללא נוכחות הנתבעים. עניין זה הוכח בתצהירו של מר גולדנברג בבקשה לפסלות שופט ובערעור על החלטת השופט בבקשתו זו. גם השופט עצמו אישר בהחלטתו את עצם קיום השיחה עם העד – עו"ד בכר. לא זאת אף זאת, בהחלטתו לדחות את הבקשה לפסלות שופט טען השופט כי: "דובר בהפסקות קצרצרות שנתבקשתי לקיים ואשר סברתי כי יציאתי מהאולם במהלכן תביא להתארכות מיותרת שלהן. העיקר הוא כי אותן שיחות חולין התנהלו בשקיפות מלאה ובאזני כל הנוכחים" – "כל הנוכחים" לדידו של השופט הם עו"ד בכר, התובעים ובאי כוחם בלבד. לא מצאנו בתמלול של הפרוטוקול המוקלט כל זכר לכך שהשופט התבקש לקיים הפסקות, אלא נראה שהשופט הוא אשר יזם את ההפסקות. אשר על כן, עולה חשד לכאורי שתגובת השופט לכאורה אינה אמת. בקיימו שיחה, בה שותפו העד, עו"ד בכר, התובעים ועורך דינם, לכאורה נתן השופט יד להפרת הדין. יודגש כי שיחת חולין של שופט עם עד במהלך חקירתו הנגדית (ובדרך כלל, גם אחריה) אינה נורמטיבית ואינה ראויה, שכן היא גורמת לכך שמורא בית המשפט לא יחול על העד, במיוחד כשברקע השיחה יחסי ידידות או היכרות מוקדמים בין השופט לעד. עוד נזכיר כי אחת מההפסקות ה"קצרצרות" הללו נמשכה כ – 20 דקות."

מודעות פרסומת

בתחילת חקירתו של דוד רובנר ע"י גולדנברג פסי, התרסקו טיעוניו השקריים זה אחרי זה.

כאשר הוצגו בפניו של רובנר ע"י גולדנברג מסמכים אותנטיים שסתרו את טיעוני השווא שלו שנבעו מנקמנות כלפיי גולדנברג, (כמתואר בתצהיר עדות של גולדנברג, בחלקים עליהם הטיל השופט (בדימוס) שאול מנהיים צו איסור פרסום), לא נותר לרובנר שוב ושוב, להאשים את עו"ד בכר יצחק, ששימש בעבר עו"ד של גולדנברג וחצה את הקווים תמורת כספים רבים.

כמצוין בתמציתיות בבלוג זה, נגד יצחק בכר ומעלליו ניתן פסק דין חמור ע"י כב' השופטת חנה ינון, שחייבה אותו בתשלומים לגולדנברג, בגין התנהגותו ומעשיו החמורים.

רובנר האשים את יצחק בכר בין השאר כבר החל מתחילת חקירתו ע"י גולדנברג, שבכר הוציא פרוטוקול מזויף, פעל בניגוד להסכמים ובאופן לא תקין !!! 

חקירת רובנר ע"י גולדנברג מיום 10.6.2010 

מפרוטוקול הדיון עמ' 297-308

מר גולדנברג:    מה היה הנוהל בחברה מאז שנכנסת לחברה לגבי נושא החתימה על ההמחאות?

ת.                   הנוהל השתנה, זה התחיל בכך שאני הייתי צריך לחתום בתור חותם שני, אחר כך זה שונה, וכשנכנס הוא אז גם הוא חתם, ומאז רק מעל סכום מסוים אני הייתי צריך לחתום, עד סכום מסוים פסי יכול היה לחתום, אחר גם הוא, ומעל סכומים מסוימים אני הייתי צריך גם כן להצטרף ולחתום.

ש.                   אני מפנה אותך לתצהיר שלך בעמוד 18 סעיף 149. אני מפנה אותך, גם יעזרו לך בינתיים עורכי הדין, גם לתצהיר של אדון מרצבך סעיף 27, לשני הסעיפים במקביל.

ת.                   כן.

ש.                   תעיין ברשותך בחלק השני של סעיף 27 מהקצה של מרצבך.

ת.                   כן.

ש.                   "על אף הערמת הקשיים מצידו של הנתבע הצלחתי לגלות כי קיים נוהל לפיו הנתבע הינו החותם הבלעדי על כל צ'ק אשר תקרת סכומו מגעת לסך 20,000 ₪, וכי הנתבע הוציא עשרות רבות של צ'קים בסכום של 20,000 ₪ כל אחד". אתה מקבל את העמדה של אדון מרצבך לפי מה שהוא מבהיר בסעיף?

ת.                   אני לא הבנתי בדיוק מה, מה הוא אמר?

ש.                   אני מבקש שיראו לו את הסעיף.

כב' השופט:      כן, אם אפשר, לקרוא זה יהיה הנוהל הקצר ביותר, לתת לו לקרוא.

ת.                   כן, מה?

מר גולדנברג:    אני שואל אם אתה עומד מאחורי הקביעה הזאת.

ת.                   אני יכול להצהיר שאני חתמתי במשך שלוש שנים של קרירה במולטי מדיה קיט אולי פעמיים על צ'קים.

ש.                   אני שאלתי שאלה אחרת, האם אתה עומד מאחורי העובדה שאני הייתי חותם.

ת.                   שאתה חתמת בלי, זאת אומרת שהוצאת צ'קים בלי החתימה שלי וחילקת אותם לסכומים יותר קטנים, כן.

ש.                   אני שאלתי שאלה ואני מבקש לקבל תשובה, לא שאלתי אותך אם אתך או בלעדיך, אני שואל האם הייתי חותם בלעדי על כל צ'ק שתקרתו 20,000 שקל כן או לא? פשוט

ת.                   אני לא יודע, אני יודע שבחתימות שאני, אם זה היה אתה ואסייפו זה יכול להיות, אבל אני לא חתמתי, וזאת הייתה הנקודה, אז אפשר ללכת.

כב' השופט:      סליחה, סליחה, סליחה, לפני שאדוני ממשיך, מעל איזה סכום נדרשה גם חתימה של אדוני על צ'ק?

ת.                   זה השתנה עם הזמן.

כב' השופט:      אז אדוני יספר לי לאורך התקופה.

ת.                   ההסכם אני לא זוכר בדיוק, אבל בהסכם של ההשקעה נדמה לי שזה היה 5,000 דולר, אני לא זוכר בדיוק. לאחר מכן היו החלטות אחרות. אני בדרך כלל עמדתי על כך שלא יהיה שום צ'ק שרק אדם אחד חותם עליו.

מר גולדנברג:    אז מה שאתה אומר בחומר זה נכון או לא נכון?

ת.                   אני לא יודע, הוא בדק, אני לא בדקתי, אני לא יכול להגיד אם זה נכון.

ש.                   אבל אני מפנה אותך לתצהיר שלך.

ת.                   אז בסדר, מה שכתוב בתצהיר שלי.

ש.                   אני מפנה אותך לתצהיר שלך בעמוד 18.

ת.                   כן.

ש.                   סעיף 149.

ת.                   כן, מה השאלה? "נמצא באמצעות ממ"ק, הוציא גם עשרות רבות של צ'קים בסך של 20,000 שקל, בערך כל צ'ק בסביבות, כדי להגבר על". הכוונה פה שחילקת את הצ'קים כדי שאני לא אצטרך לחותם עליהם.

ש.                   ואני חותם יחיד על ה-20,000 שקל?

ת.                   זה אני לא יכול להגיד שיחיד או שאחד מהעובדים שלך חתם.

ש.                   אתה יכול להציג לי בבקשה צ'קים?

ת.                   אני לא יכול להציג שום צ'קים כי אני לא קיבלתי ממך צ'קים, ואתה לא גילית אף אחד מהם.

ש.                   כאשר חברה.

ת.                   אבל בדקו את זה בזמן אמת והכוונה הייתה שלא היה.

ש.                   ולא צילמתם?

ת.                   לא צילמנו את הצ'קים, לא צילמנו.

ש.                   בסדר. עכשיו אני רוצה לשאול אותך, כאשר פתחנו את החשבון בנק שאתה ביקשת בבנק מזרחי.

ת.                   אני לא ביקשתי לפתוח שום בנק מזרחי.

ש.                   אני שואל אותך עוד פעם, כשנפתח חשבון לבנק.

ת.                   אה, יותר טוב.

ש.                   כששם ניהלת את החשבונות.

ת.                   אני לא ניהלתי את החשבונות של לפני כן, אני פתחתי שם חשבון ביחד, כמעט ביחד, אולי קצת לפני מולטי מדיה קיט.

ש.                   קצת לפני.

ת.                   וסגרתי את זה אחר כך, מיד אחרי, לא מיד, אבל קרוב מאוד אחרי.

ש.                   אתה יודע שיש נוהל בבנק שאתה נותן את זכויות החתימה לבנק על מנת שהוא יוכל לכבד או לא לכבד צ'קים, ידוע לך על הנוהל הזה בתור איש עסקים?

ת.                   שיש זכויות חתימה כן.

ש.                   בודאי. אתה חתמת מול בנק מזרחי על זכויות חתימה?

ת.                   אני לא זוכר.

ש.                   אתה לא מציג פה מסמך, לא חתמת?

ת.                   אני לא זוכר.

ש.                   אם היו לך זכויות חתימה בחברה, לפי נוהל של בנק ישראל.

ת.                   אני לא זוכר, הזכויות חתימה.

ש.                   האם היית צריך להציג לבנק פרוטוקול של חברה שמאשר מי הם בעלי זכויות החתימה בפתיחת החשבון?

ת.                   הזכות חתימה הוקנה לי לפי, בהתאם להסכם ההשקעה, שם כתוב בצורה ברורה מאוד באיזה תנאים אני צריך לחתום, לא רק על צ'קים דרך אגב, זה הכול התחייבות של החברה.

ש.                   אנחנו עוד נגיע לזה. אני מפנה אותך עכשיו לנספח כ"ז בתצהיר של בקשה לביטול עיקולים, ואני ברשותכם צילמתי אותו.

כב' השופט:      כן, זהו.

מר גולדנברג:    על מנת להקל.

כב' השופט:      תודה, רציתי לבקש.

מר גולדנברג:    סעיף כ"ז.

כב' השופט:      נספח כ"ז.

מר גולדנברג:    נספח.

כב' השופט:      כן, זה מסמך של רואה חשבון אריה רוטנברג מ-22.9.99.

ת.                   כן, מה השאלה?

מר גולדנברג:    עיינת במסמך?

ת.                   כן.

ש.                   או. קיי. כמו שאתה רואה החל מהשקל הראשון יש שני חותמים בחברה, לאחר מכן יש מנגנון של רואה החשבון של החברה ביחד איתי, ורק ברמה השלישית של סכומים גבוהים אתה ואני חותמים ביחד, האם זה נכון, אתה מאשר את מה שכתוב במסמך?

ת.                   אני מאשר את מה שכתוב במסמך, ויתרה מזו, אני גם אמרתי קודם ואני חוזר על זה שוב, אני התעקשתי על כך שלא יהיה חותם יחיד, אבל עדיין מאחר שזה פסי גולדנברג אחד מהעובדים שלו, הם היו יכולים פשוט מאוד לעקוף את כל העסק הזה ולהוציא הרבה מאוד צ'קים בסכומים יותר גבוהים.

ש.                   כשאתה היית שותף בחברה ובעל הון בחברה, העובדים הם היו שלי או שלנו.

ת.                   שלך.

ש.                   שלי?

ת.                   אתה שלטת בהם ביד רמה, שפוטים שלך.

ש.                   שמעת שעו"ד בכר אומר שהם נאלצו להגיד לי בוקר טוב.

ת.                   כן.

ש.                   ואדון מרצבך אמר שצריך להצדיע לי בבוקר. מה עוד צריך לעשות לשפוטים שלי, מה עוד?

ת.                   לפחד ממך.

ש.                   מישהו החזיק אותך בשלשלאות לעבוד?

עו"ד לינצר:     אני מבקש, סליחה.

מר גולדנברג:    לא, כל אחד אומר רודה בהם.

כב' השופט:      בסדר.

מר גולדנברג:    זה סמנטיקה שמצופה מאדם מסוים עם כל הכבוד.

ת.                   בסדר.

ש.                   אני מפנה אותך עכשיו לעוד נספח, לנספח 2.50 לתצהיר גילוי המסמכים.

עו"ד לינצר:     רק סליחה, זה סומן?

כב' השופט:      לא, לא, זה לא מסומן כי.

מר גולדנברג:    זה מופיע בתצהיר.

כב' השופט:      כי יש לזה הפניה.

עו"ד לינצר:     אבל זה הפניה ב-.

כב' השופט:      בסדר, אבל אני, הרי המסמך הזה אי אפשר להגיש אותו באמצעות.

מר גולדנברג:    לא.

כב' השופט:      המסמך הזה אני צריך לדעת איזה מסמך הוצג לו כדי שאני אדע על מה הוא השיב. כיוון שהמסמך הזה כבר קיים בתיק, ובתוך השאלה יש הפניה מדויקת אליו, אני לא צריך לסמן אותו עוד פעם. אני מחזיר אותו, רק טוב שהוא היה לנגד עיני בזמן השאלה, כדי שנדע על מה מדברים.

מר גולדנברג:    אז אני אגיד עוד פעם. עכשיו המסמך שאני מפנה אותו זה נספח 2.50 לתצהיר גילוי מסמכים של פסי מה-9.7.

כב' השופט:      כן, השאלה אם תצהיר גילוי המסמכים הוגש לתיק, כי בדרך כלל לא צריך להגיש אותו בתיק.

מר גולדנברג:    הגשנו אותו בנפרד.

כב' השופט:      כן?

מר גולדנברג:    כן.

כב' השופט:      או. קיי. אם הגשתם אז אני פטור גם מלסמן את המסמך הזה כי אני יודע מה הוא, אני רק רוצה לראות אותו רגע. כן, מכתב של עו"ד בכר מיום 20.7.2000.

מר גולדנברג:    שמציין את זכויות החתימה בחברה. האם גם המסמך הזה מגדיר שלפסי אין זכויות להוציא ולו שקל.

ת.                   זה.

ש.                   תרשה לי.

ת.                   כן.

ש.                   ולו גם שקל ראשון אחד בצורה בלעדית לחתום על צ'קים, האם אתה מאשר את זה שאלה זכויות החתימה בחברה?

ת.                   המסמך הזה זה בדיוק אותו דבר כמו המסמך הקודם, רק זה עו"ד וההוא היה רואה חשבון.

ש.                   זה לא לאותה תקופה?

ת.                   אבל זה אותם התנאים.

ש.                   עכשיו אני רוצה גם להפנות אותך שזה לא אותו דבר מר רובנר. אם נלך לסעיף 3 אתה לא מופיע פה כבעל זכות חתימה בכלל, מופיע רק מר אורבך, אתה רואה?

ת.                   אז זה אם כן.

ש.                   אם כן אז מה

ת.                   אז הדבר הזה נעשה בניגוד לכל ההסכמים וכל ההבנות שהיו.

ש.                   אתה רוצה להצהיר שעו"ד בכר הוציא משהו בניגוד להסכמים?

ת.                   כנראה כן, כנראה שאתה אמרת לו לעשות את זה.

ש.                   אני אמרתי לו על זכויות חתימה?

ת.                   כנראה.

ש.                   אז אני.

ת.                   כשאורבך היה בפנים החברה כבר הייתה חברה ציבורית, וכדי לקבל החלטה, לעשות החלטה על זכויות חתימה היה צריך ישיבת דירקטוריון של החברה הציבורית.

ש.                   אז אני מקריא לך מה כותב עו"ד החברה.

ת.                   אז עו"ד בכר טעה פה.

ש.                   תרשה לי רגע, אתה לא נותן לי לסיים משפט.

ת.                   כן.

ש.                   תראה מה הוא כותב בשתי השורות הראשונות. הוא היה כבר עו"ד פרטי שלך באותה תקופה. "כיועצה המשפטי של החברה שבה נדון, הנני לאשר בפניכם כי ביום 19.7" יום קודם לפני המסמך "התקבלה בחברה החלטה כדין שאתה ישבת בה, באשר להסדרת זכויות חתימה בחברה". אתה טוען שעו"ד בכר עשה את זה לא כדין?

עו"ד לינצר:     סליחה, סליחה, סליחה, אני חושב שהיה מן ההגינות שמר גולדנברג ישאל לגבי המסמך הזה את עו"ד בכר.

מר גולדנברג:    תזמין אותו.

כב' השופט:      רק רגע, יכול להיות. עו"ד בכר העיד פה יום שלם, נשאל מה שנשאל, השיב מה שהשיב, אנחנו לא נזמין אותו.

עו"ד לינצר:     זה נראה לי מוזר שהוא לא שאל את זה את עו"ד בכר, הוא שואל את זה דווקא את.

כב' השופט:      ככל שההערה נכונה, ואני מודה שאני לא זוכר מה כל אחת מהשאלות שנשאל עו"ד בכר על פני יום דיונים שלם, אבל אם זה נכון.

עו"ד לינצר:     הוא לא נשאל.

כב' השופט:      דקה. אם זה נכון שהוא לא נשאל על המסמך הזה אז אדוני יעשה מזה בסיכומים מה שהוא חושב לנכון. עכשיו אני לא מבין למה היה צריך להפריע.

ת.                   זה לא נראה לי מהותי, לכן בסדר, בסדר.

מר טוראל:       אני צריך לקום מפעם לפעם, אני יושב כל הזמן בשקט.

כב' השופט:      בגלל זה אנחנו עושים הפסקות מפעם לפעם, כשהמטרה העיקרית שלהן היא להגן על עמוד השדרה של כולנו.

ת.                   בסדר, שמתי לב שאני לא, שאין זכות חתימה, כן, שמתי לב.

כב' השופט:      אני מחזיר את המכתב הזה כיוון שאדוני זיהה אותו.

מר גולדנברג:    אני מציג לך את החתימות שלך בפתיחת החשבון בבנק מזרחי למורשה חתימה שאתה לא זכרת ולא הצגת.

ת.                   בסדר.

ש.                   זה מסמך דרך אגב שהוא מופיע בתצהיר גילוי המסמכים שלי, אבל מעבר לכך גם העד כאן חתום על המסמך.

כב' השופט:      אגב סליחה שאני אומר, אבל דוגמאות החתימה בדף השני, בכלל כל המסמך הזה הוא לא בפתיחת החשבון הוא ביולי 2000.

מר גולדנברג:    נכון.

כב' השופט:      זה מה שכתוב בו, תאריך מילוי הטופס, וגם העובדה שמר אורבך חתום שם מדברת בעד עצמה. זה לא מפתיחת החשבון.

מר גולדנברג:    לא, המסמך נקרא פתיחת חשבון, תאריך פתיחת חשבון 30.3.99.

כב' השופט:      אבל תאריך המסמך הזה הוא יולי 2000.

מר גולדנברג:    הוא בא להסביר את נושא החתימות ביום.

כב' השופט:      24.7.2000 נכון.

מר גולדנברג:    זה הכול.

כב' השופט:      כן.

מר גולדנברג:    הוא נושא כותרת פתיחת חשבון.

כב' השופט:      כן, כי זה הטופס שהבנק משתמש בו, כן.

מר גולדנברג:    נכון. אתה מזהה את החתימה שלך בשני העמודים בבקשה?

ת.                   לא, אני לא מזהה כי אני לא חתום.

ש.                   אתה לא חתום על המסמך?

ת.                   לא.

ש.                   החתימה, אני אפנה אותך לארבע חתימות למטה, אף חתימה לא שלך.

ת.                   נכון.

ש.                   נכון, זאת אומרת שאתה לא היית בעל זכות חתימה בחשבון החברה ביום שאורבך קיבל את זכויות החתימה ב-24.7.2000 נכון?

ת.                   טוב.

ש.                   לא, אני שואל.

ת.                   יכול להיות, יכול להיות שלא הייתה לי זכות חתימה.

ש.                   הצגת קודם מצב שהייתי חייב לחתום אתך על צ'קים מעל סכום מסוים.

ת.                   תראה זה היה המצב לפי הסכם ההשקעה, ואני אמרתי שאחר כך הדברים השתנו פה ושם, וכנראה שהשתנו גם בלי ידיעתי. אם אני לא חתמתי אז לא חתמתי. אבל אין לי בעיה להכיר בזה, כי אני לא רואה שום בעיה לגבי התביעה שלנו בנושא הזה.

ש.                   עכשיו תגיד לי, מתי אורבך, שייקה אורבך, מר שייקה אורבך התחיל לעבוד בפועל כמנכ"ל החברה?

ת.                   לפי מיטב זיכרוני ב-1.9 שנת 2000.

ש.                   ואני אומר לך שהוא התחיל באפריל מאיר שנת 2000 בעודו עובד.

ת.                   אז אני אגיד לך.

ש.                   תן לי לסיים את המשפט.

כב' השופט:      בעודו עובד בחברת?

מר גולדנברג:    אוגדן, הוא עבד במקביל איתנו מחודש אפריל מאי 2000 הוא התחיל לעבוד בפועל כמנכ"ל במולטי מדיה קיט, מה אתה אומר על זה?

ת.                   שזה לא נכון.

ש.                   איך אתה יכול להסביר את הסתירה שמנכ"ל שנכנס לתפקיד בחודש ספטמבר מקבל זכויות חתימה בחשבון.

כב' השופט:      כבר ביולי.

מר גולדנברג:    ביולי, איך זה יכול להיות?

ת.                   זה, הוא נכנס לתפקיד ב-1.9, זה חברה ציבורית, היו הודעות והוא לא היה מנכ"ל לפני כן, חד משמעית. זה שהוא בא מדי פעם אולי לעשות משהו, להכיר תוך כדי כך שהוא עבד במקום אחר, ולפני שהוא קיבל את המינוי הרשמי זה יכול להיות. אם הוא חתם והחתים אותו על הדבר הזה אז זה לא היה תקין.

ש.                   מי החתים אותו?

ת.                   כנראה שאתה.

כב' השופט:      אני לא יודע, הוא חתם בבנק כנחזה על פני המסמך.

ת.                   כן.

מר גולדנברג:    על סמך הפרוטוקול שהוציא עו"ד בכר, זה מאותו מועד.

ת.                   לא תקין, לא יכול להיות.

כב' השופט:      אגב אנחנו פרוטוקול. סליחה שאני אומר, אבל אני בינתיים פרוטוקול לא ראיתי, ראיתי מכתב שאומר שעל פי פרוטוקול שלא ראיתי בינתיים.

מר גולדנברג:    גם לי אין אותו.

כב' השופט:      או. קיי.

ת.                   לא יכול להיות שחברה ציבורית.

כב' השופט:      העד היה פה, חבל שהוא לא נשאל דווקא את השאלה הזאת. כן.

ת.                   בכל מקרה חברה ציבורית שנסחרת בבורסה בארצות הברית וכפופה לתקנות של ה-ACC מנכ"ל שלא הודיעו לציבור שהוא מנכ"ל הוא לא מנכ"ל, ההודעה אמרה מ-1.9 כל דבר שנעשה, ואם הוא פעל לפי מנכ"ל לפני כן אז הוא פעל בניגוד לחוק.

..

בסעיף 12.7 בחוות הדעת של המומחים, קיימת התייחסות לעובדה שהשופט בדימוס שאול מנהיים אינו מאפשר לגולדנברג פסי ולאחרים להגיב לבקשות ב"כ התובעים עו"ד לינצר שמואל לדחיית דיונים.

לעניין התנהגותו של השופט בדימוס שאול מנהיים לעניין זה קובעים המומחים:

"בכך, אישר השופט למעשה את ההתנהלות הנפסדת של ב"כ התובעים, הסכים עימה והוכיח כי לכאורה אין ביכולתו, ובעיקר שאין ברצונו, לקיים הליך הוגן. בכך הוא קיפח בצורה שיטתית זכויות דיוניות של הנתבעים" 

אך בכל אלה לא סגי, בניגוד לתקסד"א ובניגוד גמור לנוהל הנשיאה, קיבל השופט שתי בקשות דחייה בלא תגובת בעלי הדין שכנגד:

    • התובעים באמצעות ב"כ הגישו בקשה לדחיית מועד דיון בלא שצירפו את עמדת בעלי הדין האחרים בטענה חסרת בסיס, שהיה על השופט, ולו מעצם העלאת טענה זו בלבד, לדחות את הבקשה ולחילופין לחייב את ב"כ התובעים לקבל את עמדת בעלי הדין האחרים. וכך כתב עו"ד לינצר הנכבד בסעיף י"ב לטופס א' (בקשה לדחיית מועד דיון שלא מטעמים הקשורים בקיום דיון באותו מועד לפני שופט אחר): "עמדת יתר בעלי הדין: לא נתבקשה בעלי הדין האחרים אינם מיוצגים". כאן נבחן שופט בהגנתו על קיום הליך הוגן, השימוש בטעם שבעלי הדין האחרים אינם מיוצגים, וקבלת הבקשה ע"י השופט מעידים כי השופט לא קיים הליך הוגן.
    • המקרה לעיל אינו המקרה היחיד, גם בבקשה נוספת שהגיש עו"ד לינצר בשם התובעים הוא לא ביקש את עמדת הנתבעים, ובהסבר שנתן לכך היה שעמדת הנתבעים 1 ו-2 אינה רלוונטית שכן נגדם הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר, ועמדת הנתבע 3 "אין בכוחה לשנותו" (את הנתון שיתכן ויינתן פס"ד בהעדר נגד הנתבעים 1 ו-2). האם באמת אין בכוח עמדת הנתבע 3 לשנות? אם כך הוא הרי שאין המדובר בהליך הוגן, וכנראה שב"כ התובעים, עו"ד לינצר, ידע היטב מדוע עמדת הנתבעים אינה יכולה לשנות. יודגש, על ההליך להיות הליך הוגן ועל הצדק להיראות, אך גם במקרה זה מתעלם השופט מכך שלא עמדה לנגד עיניו עמדת הנתבעים, ובהם עמדת הנתבע 3, ולו למראית עין שלהליך הוגן בלבד.
  • הנה ראינו כי השופט, באופן שיטתי, מבכר את עמדת התובעים ובא כוחם, ונמנע מליתן לנתבעים אפשרות להגיב לבקשותיו לדחיית מועד דיון בניגוד לדין. בכך, אישר השופט למעשה את ההתנהלות הנפסדת של ב"כ התובעים, הסכים עימה והוכיח כי לכאורה אין ביכולתו, ובעיקר שאין ברצונו, לקיים הליך הוגן. בכך הוא קיפח בצורה שיטתית זכויות דיוניות של הנתבעים, שזכותם, מכוחס"ק 241(ג) לתקסד"א, להגיב לכל בקשה של התובעים, גם אם לא יהיה בתגובתם כדי לשנות מהחלטתו. זאת ועוד, זכות התגובה של בעל הדין שכנגד בולטת בס"ק 241(ד), הקובע שהשופט רשאי להחליט על סמך הבקשה, תגובת המשיב ותשובת המבקש בלבד, ומכיוון שהתקנות הן דווקניות אין בסמכותו להחליט בלא מתן זכות תגובה למשיב.

טופס א' שהגיש עו"ד לינצר שמואל לשופט בדימוס שאול מנהיים בו מצוין שלא התבקשה התייחסות (בעלי הדין) הנתבעים, מאחר ואינם מיוצגים.

טופס א עמ' 1טופס א עמ' 2

תגובת הנתבע טוראל 

התייחסות נתבע 3 לעניין טופס א'

תגובת השופט בדימוס שאול מנהיים לתגובת טוראל 

 החלטתת מנהיים להתייחסות נתבע 3 לטופס א'