ארכיון רשומות מהקטגוריה "חוות דעת שערכה ד"ר לימור זר גוטמן הקובעת שעו"ד של רובנר הפרה את החוק והחלטת ועדת האתיקה"‏

מתוך חוו"ד סעיף 5.1 – "עולה חשד לכאורי שתגובת השופט לכאורה אינה אמת …. לכאורה נתן השופט יד להפרת הדין."

פורסם: 4 במאי 2016 ב-בין השופט לבין התובעים ו/או באי כוחם", בני הזוג רובנר משחדים את העו"ד של גולדנברג, בניסיון לקבלת דבר במרמה", בקשה חזימון עדים מהותיים שהגיש גולדנברג להזמת תביעת הזדון שנדחתה ע"י השופט בדימוס מנהיים, המומחים קובעים בחוות הדעת שהשופט בדימוס שאול מנהיים "קיפח בצורה שיטתית זכויות דיוניות של הנתבעים" (גולדנברג ו, המומחים קובעים: "חשדות לקשרים אפשריים בין השופט לתובעים ו/או באי כוחם", השופט בדימוס מנהיים "קיפח בצורה שיטתית זכויות דיוניות של גולדנברג", השופט בדימוס שאול מנהיים דוחה את בקשת גולדנברג פסי לזימון עדי הגנה בטענות שגויות, השפלה והתנהגות פוגענית, השפלה והתנהגות פוגענית של השופט בדימוס שאול מנהיים, חוות דעת שערכה ד"ר לימור זר גוטמן הקובעת שעו"ד של רובנר הפרה את החוק והחלטת ועדת האתיקה, חוות הדעת מצביעה על "קיומו של קשר סמוי, כללי, מאתר משוב השופטים, מבקר המשרד לביטחון פנים מביע שאט נפש וזעם נגד בני הזוג רובנר, מבקר ונציב תלונות הציבור במשרד לביטחון פנים מביע בפני בית המשפט בתצהיר, מדוע ובאלו נסיבות "זכתה" עמותת עזר מציון במניות בחברה הציבורית שייסד גולדנברג פסי ?

 

מתוך חוות הדעת של המומחים המפורסמת במלואה.

"5     התנהלות השופט במהלך חקירתו של חברו לספסל הלימודים עוה"ד בכר:

5.1     בתום החקירה הראשית של עו"ד בכר, חברו של השופט מתקופת לימודיו, לא הזהיר השופט את העד כי אל לו לשוחח עם עורכי הדין של התובעים עד תום חקירתו הנגדית, וזאת בניגוד לנוהג ולהכלה הפסוקה. בתום החקירה הראשית השופט הכריז עלהפסקה בת 20 דקות (עמ' 42 שורה 27 – עמ' 43 שורה 1). הנתבעים 1 ו-3 (מר גולדנברג ומר דורון טוראל, להלן: "טוראל") יצאו מהאולם, בו נשארו התובעים, עורכי דינם, העד עו"ד בכר הנ"ל והשופט בלבד. במהלך ההפסקה שוחח השופט עם עורכי הדין של התובעים ועם העד, חברו משכבר הימים, ללא נוכחות הנתבעים. עניין זה הוכח בתצהירו של מר גולדנברג בבקשה לפסלות שופט ובערעור על החלטת השופט בבקשתו זו. גם השופט עצמו אישר בהחלטתו את עצם קיום השיחה עם העד – עו"ד בכר. לא זאת אף זאת, בהחלטתו לדחות את הבקשה לפסלות שופט טען השופט כי: "דובר בהפסקות קצרצרות שנתבקשתי לקיים ואשר סברתי כי יציאתי מהאולם במהלכן תביא להתארכות מיותרת שלהן. העיקר הוא כי אותן שיחות חולין התנהלו בשקיפות מלאה ובאזני כל הנוכחים" – "כל הנוכחים" לדידו של השופט הם עו"ד בכר, התובעים ובאי כוחם בלבד. לא מצאנו בתמלול של הפרוטוקול המוקלט כל זכר לכך שהשופט התבקש לקיים הפסקות, אלא נראה שהשופט הוא אשר יזם את ההפסקות. אשר על כן, עולה חשד לכאורי שתגובת השופט לכאורה אינה אמת. בקיימו שיחה, בה שותפו העד, עו"ד בכר, התובעים ועורך דינם, לכאורה נתן השופט יד להפרת הדין. יודגש כי שיחת חולין של שופט עם עד במהלך חקירתו הנגדית (ובדרך כלל, גם אחריה) אינה נורמטיבית ואינה ראויה, שכן היא גורמת לכך שמורא בית המשפט לא יחול על העד, במיוחד כשברקע השיחה יחסי ידידות או היכרות מוקדמים בין השופט לעד. עוד נזכיר כי אחת מההפסקות ה"קצרצרות" הללו נמשכה כ – 20 דקות."

מודעות פרסומת

בתחילת חקירתו של דוד רובנר ע"י גולדנברג פסי, התרסקו טיעוניו השקריים זה אחרי זה.

כאשר הוצגו בפניו של רובנר ע"י גולדנברג מסמכים אותנטיים שסתרו את טיעוני השווא שלו שנבעו מנקמנות כלפיי גולדנברג, (כמתואר בתצהיר עדות של גולדנברג, בחלקים עליהם הטיל השופט (בדימוס) שאול מנהיים צו איסור פרסום), לא נותר לרובנר שוב ושוב, להאשים את עו"ד בכר יצחק, ששימש בעבר עו"ד של גולדנברג וחצה את הקווים תמורת כספים רבים.

כמצוין בתמציתיות בבלוג זה, נגד יצחק בכר ומעלליו ניתן פסק דין חמור ע"י כב' השופטת חנה ינון, שחייבה אותו בתשלומים לגולדנברג, בגין התנהגותו ומעשיו החמורים.

רובנר האשים את יצחק בכר בין השאר כבר החל מתחילת חקירתו ע"י גולדנברג, שבכר הוציא פרוטוקול מזויף, פעל בניגוד להסכמים ובאופן לא תקין !!! 

חקירת רובנר ע"י גולדנברג מיום 10.6.2010 

מפרוטוקול הדיון עמ' 297-308

מר גולדנברג:    מה היה הנוהל בחברה מאז שנכנסת לחברה לגבי נושא החתימה על ההמחאות?

ת.                   הנוהל השתנה, זה התחיל בכך שאני הייתי צריך לחתום בתור חותם שני, אחר כך זה שונה, וכשנכנס הוא אז גם הוא חתם, ומאז רק מעל סכום מסוים אני הייתי צריך לחתום, עד סכום מסוים פסי יכול היה לחתום, אחר גם הוא, ומעל סכומים מסוימים אני הייתי צריך גם כן להצטרף ולחתום.

ש.                   אני מפנה אותך לתצהיר שלך בעמוד 18 סעיף 149. אני מפנה אותך, גם יעזרו לך בינתיים עורכי הדין, גם לתצהיר של אדון מרצבך סעיף 27, לשני הסעיפים במקביל.

ת.                   כן.

ש.                   תעיין ברשותך בחלק השני של סעיף 27 מהקצה של מרצבך.

ת.                   כן.

ש.                   "על אף הערמת הקשיים מצידו של הנתבע הצלחתי לגלות כי קיים נוהל לפיו הנתבע הינו החותם הבלעדי על כל צ'ק אשר תקרת סכומו מגעת לסך 20,000 ₪, וכי הנתבע הוציא עשרות רבות של צ'קים בסכום של 20,000 ₪ כל אחד". אתה מקבל את העמדה של אדון מרצבך לפי מה שהוא מבהיר בסעיף?

ת.                   אני לא הבנתי בדיוק מה, מה הוא אמר?

ש.                   אני מבקש שיראו לו את הסעיף.

כב' השופט:      כן, אם אפשר, לקרוא זה יהיה הנוהל הקצר ביותר, לתת לו לקרוא.

ת.                   כן, מה?

מר גולדנברג:    אני שואל אם אתה עומד מאחורי הקביעה הזאת.

ת.                   אני יכול להצהיר שאני חתמתי במשך שלוש שנים של קרירה במולטי מדיה קיט אולי פעמיים על צ'קים.

ש.                   אני שאלתי שאלה אחרת, האם אתה עומד מאחורי העובדה שאני הייתי חותם.

ת.                   שאתה חתמת בלי, זאת אומרת שהוצאת צ'קים בלי החתימה שלי וחילקת אותם לסכומים יותר קטנים, כן.

ש.                   אני שאלתי שאלה ואני מבקש לקבל תשובה, לא שאלתי אותך אם אתך או בלעדיך, אני שואל האם הייתי חותם בלעדי על כל צ'ק שתקרתו 20,000 שקל כן או לא? פשוט

ת.                   אני לא יודע, אני יודע שבחתימות שאני, אם זה היה אתה ואסייפו זה יכול להיות, אבל אני לא חתמתי, וזאת הייתה הנקודה, אז אפשר ללכת.

כב' השופט:      סליחה, סליחה, סליחה, לפני שאדוני ממשיך, מעל איזה סכום נדרשה גם חתימה של אדוני על צ'ק?

ת.                   זה השתנה עם הזמן.

כב' השופט:      אז אדוני יספר לי לאורך התקופה.

ת.                   ההסכם אני לא זוכר בדיוק, אבל בהסכם של ההשקעה נדמה לי שזה היה 5,000 דולר, אני לא זוכר בדיוק. לאחר מכן היו החלטות אחרות. אני בדרך כלל עמדתי על כך שלא יהיה שום צ'ק שרק אדם אחד חותם עליו.

מר גולדנברג:    אז מה שאתה אומר בחומר זה נכון או לא נכון?

ת.                   אני לא יודע, הוא בדק, אני לא בדקתי, אני לא יכול להגיד אם זה נכון.

ש.                   אבל אני מפנה אותך לתצהיר שלך.

ת.                   אז בסדר, מה שכתוב בתצהיר שלי.

ש.                   אני מפנה אותך לתצהיר שלך בעמוד 18.

ת.                   כן.

ש.                   סעיף 149.

ת.                   כן, מה השאלה? "נמצא באמצעות ממ"ק, הוציא גם עשרות רבות של צ'קים בסך של 20,000 שקל, בערך כל צ'ק בסביבות, כדי להגבר על". הכוונה פה שחילקת את הצ'קים כדי שאני לא אצטרך לחותם עליהם.

ש.                   ואני חותם יחיד על ה-20,000 שקל?

ת.                   זה אני לא יכול להגיד שיחיד או שאחד מהעובדים שלך חתם.

ש.                   אתה יכול להציג לי בבקשה צ'קים?

ת.                   אני לא יכול להציג שום צ'קים כי אני לא קיבלתי ממך צ'קים, ואתה לא גילית אף אחד מהם.

ש.                   כאשר חברה.

ת.                   אבל בדקו את זה בזמן אמת והכוונה הייתה שלא היה.

ש.                   ולא צילמתם?

ת.                   לא צילמנו את הצ'קים, לא צילמנו.

ש.                   בסדר. עכשיו אני רוצה לשאול אותך, כאשר פתחנו את החשבון בנק שאתה ביקשת בבנק מזרחי.

ת.                   אני לא ביקשתי לפתוח שום בנק מזרחי.

ש.                   אני שואל אותך עוד פעם, כשנפתח חשבון לבנק.

ת.                   אה, יותר טוב.

ש.                   כששם ניהלת את החשבונות.

ת.                   אני לא ניהלתי את החשבונות של לפני כן, אני פתחתי שם חשבון ביחד, כמעט ביחד, אולי קצת לפני מולטי מדיה קיט.

ש.                   קצת לפני.

ת.                   וסגרתי את זה אחר כך, מיד אחרי, לא מיד, אבל קרוב מאוד אחרי.

ש.                   אתה יודע שיש נוהל בבנק שאתה נותן את זכויות החתימה לבנק על מנת שהוא יוכל לכבד או לא לכבד צ'קים, ידוע לך על הנוהל הזה בתור איש עסקים?

ת.                   שיש זכויות חתימה כן.

ש.                   בודאי. אתה חתמת מול בנק מזרחי על זכויות חתימה?

ת.                   אני לא זוכר.

ש.                   אתה לא מציג פה מסמך, לא חתמת?

ת.                   אני לא זוכר.

ש.                   אם היו לך זכויות חתימה בחברה, לפי נוהל של בנק ישראל.

ת.                   אני לא זוכר, הזכויות חתימה.

ש.                   האם היית צריך להציג לבנק פרוטוקול של חברה שמאשר מי הם בעלי זכויות החתימה בפתיחת החשבון?

ת.                   הזכות חתימה הוקנה לי לפי, בהתאם להסכם ההשקעה, שם כתוב בצורה ברורה מאוד באיזה תנאים אני צריך לחתום, לא רק על צ'קים דרך אגב, זה הכול התחייבות של החברה.

ש.                   אנחנו עוד נגיע לזה. אני מפנה אותך עכשיו לנספח כ"ז בתצהיר של בקשה לביטול עיקולים, ואני ברשותכם צילמתי אותו.

כב' השופט:      כן, זהו.

מר גולדנברג:    על מנת להקל.

כב' השופט:      תודה, רציתי לבקש.

מר גולדנברג:    סעיף כ"ז.

כב' השופט:      נספח כ"ז.

מר גולדנברג:    נספח.

כב' השופט:      כן, זה מסמך של רואה חשבון אריה רוטנברג מ-22.9.99.

ת.                   כן, מה השאלה?

מר גולדנברג:    עיינת במסמך?

ת.                   כן.

ש.                   או. קיי. כמו שאתה רואה החל מהשקל הראשון יש שני חותמים בחברה, לאחר מכן יש מנגנון של רואה החשבון של החברה ביחד איתי, ורק ברמה השלישית של סכומים גבוהים אתה ואני חותמים ביחד, האם זה נכון, אתה מאשר את מה שכתוב במסמך?

ת.                   אני מאשר את מה שכתוב במסמך, ויתרה מזו, אני גם אמרתי קודם ואני חוזר על זה שוב, אני התעקשתי על כך שלא יהיה חותם יחיד, אבל עדיין מאחר שזה פסי גולדנברג אחד מהעובדים שלו, הם היו יכולים פשוט מאוד לעקוף את כל העסק הזה ולהוציא הרבה מאוד צ'קים בסכומים יותר גבוהים.

ש.                   כשאתה היית שותף בחברה ובעל הון בחברה, העובדים הם היו שלי או שלנו.

ת.                   שלך.

ש.                   שלי?

ת.                   אתה שלטת בהם ביד רמה, שפוטים שלך.

ש.                   שמעת שעו"ד בכר אומר שהם נאלצו להגיד לי בוקר טוב.

ת.                   כן.

ש.                   ואדון מרצבך אמר שצריך להצדיע לי בבוקר. מה עוד צריך לעשות לשפוטים שלי, מה עוד?

ת.                   לפחד ממך.

ש.                   מישהו החזיק אותך בשלשלאות לעבוד?

עו"ד לינצר:     אני מבקש, סליחה.

מר גולדנברג:    לא, כל אחד אומר רודה בהם.

כב' השופט:      בסדר.

מר גולדנברג:    זה סמנטיקה שמצופה מאדם מסוים עם כל הכבוד.

ת.                   בסדר.

ש.                   אני מפנה אותך עכשיו לעוד נספח, לנספח 2.50 לתצהיר גילוי המסמכים.

עו"ד לינצר:     רק סליחה, זה סומן?

כב' השופט:      לא, לא, זה לא מסומן כי.

מר גולדנברג:    זה מופיע בתצהיר.

כב' השופט:      כי יש לזה הפניה.

עו"ד לינצר:     אבל זה הפניה ב-.

כב' השופט:      בסדר, אבל אני, הרי המסמך הזה אי אפשר להגיש אותו באמצעות.

מר גולדנברג:    לא.

כב' השופט:      המסמך הזה אני צריך לדעת איזה מסמך הוצג לו כדי שאני אדע על מה הוא השיב. כיוון שהמסמך הזה כבר קיים בתיק, ובתוך השאלה יש הפניה מדויקת אליו, אני לא צריך לסמן אותו עוד פעם. אני מחזיר אותו, רק טוב שהוא היה לנגד עיני בזמן השאלה, כדי שנדע על מה מדברים.

מר גולדנברג:    אז אני אגיד עוד פעם. עכשיו המסמך שאני מפנה אותו זה נספח 2.50 לתצהיר גילוי מסמכים של פסי מה-9.7.

כב' השופט:      כן, השאלה אם תצהיר גילוי המסמכים הוגש לתיק, כי בדרך כלל לא צריך להגיש אותו בתיק.

מר גולדנברג:    הגשנו אותו בנפרד.

כב' השופט:      כן?

מר גולדנברג:    כן.

כב' השופט:      או. קיי. אם הגשתם אז אני פטור גם מלסמן את המסמך הזה כי אני יודע מה הוא, אני רק רוצה לראות אותו רגע. כן, מכתב של עו"ד בכר מיום 20.7.2000.

מר גולדנברג:    שמציין את זכויות החתימה בחברה. האם גם המסמך הזה מגדיר שלפסי אין זכויות להוציא ולו שקל.

ת.                   זה.

ש.                   תרשה לי.

ת.                   כן.

ש.                   ולו גם שקל ראשון אחד בצורה בלעדית לחתום על צ'קים, האם אתה מאשר את זה שאלה זכויות החתימה בחברה?

ת.                   המסמך הזה זה בדיוק אותו דבר כמו המסמך הקודם, רק זה עו"ד וההוא היה רואה חשבון.

ש.                   זה לא לאותה תקופה?

ת.                   אבל זה אותם התנאים.

ש.                   עכשיו אני רוצה גם להפנות אותך שזה לא אותו דבר מר רובנר. אם נלך לסעיף 3 אתה לא מופיע פה כבעל זכות חתימה בכלל, מופיע רק מר אורבך, אתה רואה?

ת.                   אז זה אם כן.

ש.                   אם כן אז מה

ת.                   אז הדבר הזה נעשה בניגוד לכל ההסכמים וכל ההבנות שהיו.

ש.                   אתה רוצה להצהיר שעו"ד בכר הוציא משהו בניגוד להסכמים?

ת.                   כנראה כן, כנראה שאתה אמרת לו לעשות את זה.

ש.                   אני אמרתי לו על זכויות חתימה?

ת.                   כנראה.

ש.                   אז אני.

ת.                   כשאורבך היה בפנים החברה כבר הייתה חברה ציבורית, וכדי לקבל החלטה, לעשות החלטה על זכויות חתימה היה צריך ישיבת דירקטוריון של החברה הציבורית.

ש.                   אז אני מקריא לך מה כותב עו"ד החברה.

ת.                   אז עו"ד בכר טעה פה.

ש.                   תרשה לי רגע, אתה לא נותן לי לסיים משפט.

ת.                   כן.

ש.                   תראה מה הוא כותב בשתי השורות הראשונות. הוא היה כבר עו"ד פרטי שלך באותה תקופה. "כיועצה המשפטי של החברה שבה נדון, הנני לאשר בפניכם כי ביום 19.7" יום קודם לפני המסמך "התקבלה בחברה החלטה כדין שאתה ישבת בה, באשר להסדרת זכויות חתימה בחברה". אתה טוען שעו"ד בכר עשה את זה לא כדין?

עו"ד לינצר:     סליחה, סליחה, סליחה, אני חושב שהיה מן ההגינות שמר גולדנברג ישאל לגבי המסמך הזה את עו"ד בכר.

מר גולדנברג:    תזמין אותו.

כב' השופט:      רק רגע, יכול להיות. עו"ד בכר העיד פה יום שלם, נשאל מה שנשאל, השיב מה שהשיב, אנחנו לא נזמין אותו.

עו"ד לינצר:     זה נראה לי מוזר שהוא לא שאל את זה את עו"ד בכר, הוא שואל את זה דווקא את.

כב' השופט:      ככל שההערה נכונה, ואני מודה שאני לא זוכר מה כל אחת מהשאלות שנשאל עו"ד בכר על פני יום דיונים שלם, אבל אם זה נכון.

עו"ד לינצר:     הוא לא נשאל.

כב' השופט:      דקה. אם זה נכון שהוא לא נשאל על המסמך הזה אז אדוני יעשה מזה בסיכומים מה שהוא חושב לנכון. עכשיו אני לא מבין למה היה צריך להפריע.

ת.                   זה לא נראה לי מהותי, לכן בסדר, בסדר.

מר טוראל:       אני צריך לקום מפעם לפעם, אני יושב כל הזמן בשקט.

כב' השופט:      בגלל זה אנחנו עושים הפסקות מפעם לפעם, כשהמטרה העיקרית שלהן היא להגן על עמוד השדרה של כולנו.

ת.                   בסדר, שמתי לב שאני לא, שאין זכות חתימה, כן, שמתי לב.

כב' השופט:      אני מחזיר את המכתב הזה כיוון שאדוני זיהה אותו.

מר גולדנברג:    אני מציג לך את החתימות שלך בפתיחת החשבון בבנק מזרחי למורשה חתימה שאתה לא זכרת ולא הצגת.

ת.                   בסדר.

ש.                   זה מסמך דרך אגב שהוא מופיע בתצהיר גילוי המסמכים שלי, אבל מעבר לכך גם העד כאן חתום על המסמך.

כב' השופט:      אגב סליחה שאני אומר, אבל דוגמאות החתימה בדף השני, בכלל כל המסמך הזה הוא לא בפתיחת החשבון הוא ביולי 2000.

מר גולדנברג:    נכון.

כב' השופט:      זה מה שכתוב בו, תאריך מילוי הטופס, וגם העובדה שמר אורבך חתום שם מדברת בעד עצמה. זה לא מפתיחת החשבון.

מר גולדנברג:    לא, המסמך נקרא פתיחת חשבון, תאריך פתיחת חשבון 30.3.99.

כב' השופט:      אבל תאריך המסמך הזה הוא יולי 2000.

מר גולדנברג:    הוא בא להסביר את נושא החתימות ביום.

כב' השופט:      24.7.2000 נכון.

מר גולדנברג:    זה הכול.

כב' השופט:      כן.

מר גולדנברג:    הוא נושא כותרת פתיחת חשבון.

כב' השופט:      כן, כי זה הטופס שהבנק משתמש בו, כן.

מר גולדנברג:    נכון. אתה מזהה את החתימה שלך בשני העמודים בבקשה?

ת.                   לא, אני לא מזהה כי אני לא חתום.

ש.                   אתה לא חתום על המסמך?

ת.                   לא.

ש.                   החתימה, אני אפנה אותך לארבע חתימות למטה, אף חתימה לא שלך.

ת.                   נכון.

ש.                   נכון, זאת אומרת שאתה לא היית בעל זכות חתימה בחשבון החברה ביום שאורבך קיבל את זכויות החתימה ב-24.7.2000 נכון?

ת.                   טוב.

ש.                   לא, אני שואל.

ת.                   יכול להיות, יכול להיות שלא הייתה לי זכות חתימה.

ש.                   הצגת קודם מצב שהייתי חייב לחתום אתך על צ'קים מעל סכום מסוים.

ת.                   תראה זה היה המצב לפי הסכם ההשקעה, ואני אמרתי שאחר כך הדברים השתנו פה ושם, וכנראה שהשתנו גם בלי ידיעתי. אם אני לא חתמתי אז לא חתמתי. אבל אין לי בעיה להכיר בזה, כי אני לא רואה שום בעיה לגבי התביעה שלנו בנושא הזה.

ש.                   עכשיו תגיד לי, מתי אורבך, שייקה אורבך, מר שייקה אורבך התחיל לעבוד בפועל כמנכ"ל החברה?

ת.                   לפי מיטב זיכרוני ב-1.9 שנת 2000.

ש.                   ואני אומר לך שהוא התחיל באפריל מאיר שנת 2000 בעודו עובד.

ת.                   אז אני אגיד לך.

ש.                   תן לי לסיים את המשפט.

כב' השופט:      בעודו עובד בחברת?

מר גולדנברג:    אוגדן, הוא עבד במקביל איתנו מחודש אפריל מאי 2000 הוא התחיל לעבוד בפועל כמנכ"ל במולטי מדיה קיט, מה אתה אומר על זה?

ת.                   שזה לא נכון.

ש.                   איך אתה יכול להסביר את הסתירה שמנכ"ל שנכנס לתפקיד בחודש ספטמבר מקבל זכויות חתימה בחשבון.

כב' השופט:      כבר ביולי.

מר גולדנברג:    ביולי, איך זה יכול להיות?

ת.                   זה, הוא נכנס לתפקיד ב-1.9, זה חברה ציבורית, היו הודעות והוא לא היה מנכ"ל לפני כן, חד משמעית. זה שהוא בא מדי פעם אולי לעשות משהו, להכיר תוך כדי כך שהוא עבד במקום אחר, ולפני שהוא קיבל את המינוי הרשמי זה יכול להיות. אם הוא חתם והחתים אותו על הדבר הזה אז זה לא היה תקין.

ש.                   מי החתים אותו?

ת.                   כנראה שאתה.

כב' השופט:      אני לא יודע, הוא חתם בבנק כנחזה על פני המסמך.

ת.                   כן.

מר גולדנברג:    על סמך הפרוטוקול שהוציא עו"ד בכר, זה מאותו מועד.

ת.                   לא תקין, לא יכול להיות.

כב' השופט:      אגב אנחנו פרוטוקול. סליחה שאני אומר, אבל אני בינתיים פרוטוקול לא ראיתי, ראיתי מכתב שאומר שעל פי פרוטוקול שלא ראיתי בינתיים.

מר גולדנברג:    גם לי אין אותו.

כב' השופט:      או. קיי.

ת.                   לא יכול להיות שחברה ציבורית.

כב' השופט:      העד היה פה, חבל שהוא לא נשאל דווקא את השאלה הזאת. כן.

ת.                   בכל מקרה חברה ציבורית שנסחרת בבורסה בארצות הברית וכפופה לתקנות של ה-ACC מנכ"ל שלא הודיעו לציבור שהוא מנכ"ל הוא לא מנכ"ל, ההודעה אמרה מ-1.9 כל דבר שנעשה, ואם הוא פעל לפי מנכ"ל לפני כן אז הוא פעל בניגוד לחוק.

.

חוות דעת ניטרלית מקצועית שנערכה ע"י ד"ר לימור זר-גוטמן עו"ד מומחית בתחום האתיקה נגד עו"ד חגית גליקו ממשרדו של עו"ד שמואל א. לינצר המצביעה על עבירות אתיות שעברה עו"ד חגית גליקו בהליך המשפטי ובעקבותיה, החלטת ועדת האתיקה ועד מחוז ת"א לשכת עורכי הדין בישראל לרשום לעו"ד חגית גליקו ממשרדו של עו"ד שמואל א. לינצר, הערה בגין התנהלותה ו/או התנהגותה בעניין התלונה שבנדון ! 

                                                               ד"ר לימור זר-גוטמן, עו"ד

השומר 82, זכרון יעקב 30900

טלפון/פקס: 04-6290555

zergutmanl@colman.ac.il

2 יולי 2009 

לכבוד: מר פסי גולדנברג

הנדון: מתן חוות דעת מומחה בעניין  ההודעה לבית המשפט על סיום הליך גישור ב- ת.א. (מחוזי, מרכז) 10870-12-08, 2341-09-08

פתח דבר

  1. נתבקשתי לתת חוות דעתי בעניין ההודעה על סיום הליך הגישור שנמסרה על-ידי ב"כ התובעים לבית המשפט ב- ת.א. (מחוזי, מרכז) 10870-12-08, 2341-09-08. וזו נוסח ההודעה: 

הודעה לבית המשפט על סיום הליך גישור

  1. התובעים מתכבדים להודיע לבית המשפט כי הליך הגישור בין הצדדים הסתיים ללא הצלחה.
  2. התקיימה ישיבת גישור אחת בנוכחות באי כח שני הצדדים ועוד שתי ישיבות עם התובעים ובאי כוחם.
  3. לאחר ישיבות עם התובעים ובאי כוחם, הייתה אמורה להתקיים ישיבה עם הנתבע 1 ואו עם באי כוחו.
  4. כפי שנמסר לח"מ ע"י המגשרת, עוה"ד מרים קליינברג-אתר, הנתבע 1 הסכים לקיים ישיבת גישור בנוכחותו ביום 11/6/09 אולם זמן קצר לפני מועד הישיבה הודיע בא כוח הנתבע למגשרות כי אין בכוונת מרשו להתייצב לישיבה וכי הליך הגישור הסתיים.
  5. חוות הדעת תראה כי יש בהודעה האמורה משום הפרת חסיון וסודיות וכפולה. תחילה מצד המגשרות אשר הפרו את חובת הסודיות המוטלת עליהם לפי החוק בכך שמסרו מידע סודי לידי הצד השני לגישור. ובהמשך, הפרה על-ידי ב"כ הצד שכנגד, עו"ד חגית גליקן, אשר הפרה את הוראת החסיון ואי הקבילות שבחוק בכך שהעבירה מידע חסוי לידי בית המשפט. הפרה זו גם מהווה עבירה משמעתית על חוק לשכת עורכי הדין.

א. חשיבות השמירה על הסודיות והחיסיון של הליך הגישור

  1. הליך הגישור הוא הליך בלתי פורמאלי הבא לאפשר לצדדים לסכסוך לדון באופן חופשי בסכסוך בניהם תוך העלאת רגשות, דעות, אינטרסים ועוד. הליך הגישור מחייב מעצם מהותו תקשורת חופשית, פתוחה וכנה בין הצדדים. תקשורת כזו יכולה להתקיים רק תחת מעטפת בטוחה של שמירה על סודיות. שמירה על סודיות היא ערך מכונן בהליך הגישור. בלעדיה, יחששו אנשים מלפנות לגישור.

שמירה על סודיות הליך הגישור מעודדת אנשים לפנות לגישור בכך שהיא מבטיחה להם שהמידע שיימסר על ידם בגישור לא יוכל לשמש נגדם בהליך משפטי אם הגישור ייכשל. שמירה על סודיות מבטיחה שהמגשר יוכל לבצע את עבודתו הואיל והצדדים לא יחששו לנהל בינם לבין עצמן ועמו שיחות חופשיות. ללא השיחות החופשיות, המתקיימות רק הודות להבטחת הסודיות, יגשש המגשר את דרכו באפילה בניסיון למצוא את המפתח ליישוב הסכסוך.

לדעתי, חשיבות הסודיות בגישור אף עולה על חשיבות הסודיות ביחסי עורך דין לקוח בהיותה יסוד מכונן בלעדיו לא יתקיים גישור. כך שאם החוק מכיר בסודיות רחבה וחזקה ביחסים שבין עורך דין ללקוח הרי שבמקרה של גישור צריכה להתקיים אותה סודיות רחבה וחזקה, אם לא יותר מכך.

  1. המחוקק הישראלי שותף בדיוק לתפיסה זו בדבר חשיבות הסודיות בגישור. מסיבה זו הוא הקדיש מספר הוראות חוק חשובות הבאות להבטיח שהסודיות תשמר הלכה למעשה בגישור. הוראת החוק הראשונה קבועה בסעיף79ג(ד) לחוק בתי המשפט לפיה: "דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו כראיה בהליך משפטי אזרחי."

תקנה 5 לתקנות בתי המשפט (גישור) העוסקת בחובות המגשר מכילה שלושה תתי-סעיף העוסקים כולם בחובת הסודיות שעל המגשר. הוראות אלו יסקרו בחלק ב לחוות הדעת.

  1. גם בתי המשפט שותפים ומחזיקים בתפיסה בדבר חשיבות הסודיות בגישור, ובהבטחת הגנה רחבה עליה. בפסק הדין המרכז בסוגיה בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית (ניתן בתאריך 31/12/2008) מביע בית המשפט העליון בצורה ברורה השקפה זו בדברים הבאים שמפאת חשיבותם יובאו כאן במלואם:

"חסיון וקבילת דברים שנמסרו – בהליכי גישור

ט"ו.       כללם של דברים – שיטת המשפט בישראל מעדיפה, וטעמיה עמה, הן של דרכי שלום הן של עומס, שצדדים לסכסוך ינהלו משא ומתן ויגיעו להסדר מוסכם מבלי להזדקק להכרעה שיפוטית. מסיבה זו – ועל מנת להבטיח "משא ומתן חופשי" – הכירה הפסיקה באי קבילות ובחיסיון החלים על מסמכים שנוצרו במסגרת משא ומתן לפשרה (ע"א 440/75 זנדבנק נ' דנציגר, פ"ד ל(2) 260; ע"א 172/89 סלע חברה לבטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311):

"ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע" (ענין סלע, 333 – הנשיא שמגר).

קרי, על אף הרתיעה מפני יצירת חסיונות (ראו בג"צ 9197/06 יחיא נ' ראש המטה הכללי (טרם פורסם)) והרצון לנהל הליכים משפטיים "בקלפים גלויים" (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב, פ"ד נה(1) 515) – מוכנה שיטת המשפט לשלם מחיר מסוים כדי לאפשר משא ומתן גלוי ללא מורא של שימוש במידע בהליך עתידי. כללים אלה חלים – כך נקבע בפסיקה – גם על מסמכים שנוצרו כהכנה וכחלק מהליכי יישוב סכסוך חלופיים (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (טרם פורסם)) ולענייננו גישור. הדבר מעוגן בשכל הישר; בהליך משא ומתן, מתבקש משתתף להתייחס לאפשרויות שיש בהן ויתור על זכות שבדין – ונכונותו לעשות כן תלויה במידת הבטחון שלא ייעשה בכך שימוש כנגדו אם תידרש הכרעה על פי דין. בתי המשפט מודעים לכך שויתור במהלך מו"מ אינו מהווה הודאה בזכות הצד שכנגד, אך בעלי דין חוששים כי קלפיהם ייגלו לעין השמש, ויגרמו להשפעה פסיכולוגית על בית המשפט, כביכול "הנה הוא – הצד – כבר היה מוכן לקבל פחות, נפסוק לו כך". מכשול זה שאינו תקף ככלל, יש להסיר מדרך הגישור.

ט"ז.      להגנה על "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור" עוד מעלה יתירה שבדין על פני משא ומתן אחר – שכן לאלה נקבע דין ספציפי:

"דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" (סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט).

"כל שהוחלף במסגרת הליך הגישור, בין בעלי הדין לבין עצמם וביניהם לבין המגשר, בין בעל-פה ובין בכתב, חסוי הוא וחסין מגילוי וליתר דיוק: אסור בגילוי" (ת"א (שלום תל אביב) 72677/04 סברס יזמות וייצוג – אוליאמפרל גיל בע"מ נ' ארמה (לא פורסם) – השופט יפרח). חסיון זה (לענייננו חשובה אי הקבילות, אך בנסיבות אין צורך להיכנס להבחנות) חל גם על "מסמכים הנערכים לצורך הליך הגישור, כגון: רשימות המגשר, הצעות של צדדים, הצעות מגשר וטיוטות הסדרי גישור" (סטי, עמ' 104), ותכליתו: "הינה הפרדה, חיץ בין הליך הגישור לבין הדיון המשפטי" (שם, עמ' 102):

"הליך הגישור מבוסס, בין היתר, על עקרון ההפרדה בין הליך הגישור להליך המתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לחלוק בפתיחות את המידע שנועד לקדם את המשא ומתן בין הצדדים, גם אם אין, ברצונם או בכוונתם, להביא מידע זה בפני בית המשפט" (בר"ע (תל אביב) 1099/04  ג' נ' נ' ג' מ' (לא פורסם) – השופטת שטופמן).

י"ז. קרי, נבנה חיץ בין הדברים והמסמכים המוחלפים בחדר הגישור – לבין העולם המשפטי שמחוצה לו. רק דברים שהצדדים הסכימו שיחצו חיץ זה יכולים לעבור מעולם לעולם (על חשיבות הסודיות והחסיון להליך הגישור ראו גם ת"א (שלום תל אביב) 22971/04 רוזן נ' אליעז בנימינה (18-18) בע"מ (לא פורסם); לחשיבות בהקשר סכסוכים בין בני זוג ראו בע"מ 8579/05 פלונית נ' פלוני (לא פורסם) שעניינו החלטת השופטת שטופמן הנזכרת). על כן גם מקפידים בתי המשפט, כי דברים שהוחלפו בהליך גישור (או במו"מ אחר לפשרה) לא יישמעו באולם בית המשפט אלא בהסכמת הצדדים." [ההדגשה אינה במקור ל.ז-ג]

ב. הפרת סודיות מצד המגשרות

  1. תקנה 5 לתקנות בתי המשפט (גישור) קובעת את חובות המגשר. שלושה מתוך שמונת הסעיפים המרכיבים את הכלל קובעים את חובת הסודיות המוטלת על המגשר. וזו לשונם:

"(ד) המגשר לא ישתמש בכל מידע שנמסר לו במהלך הליך הגישור, שלא יכול היה לקבלו בדרך אחרת במאמץ סביר, לכל מטרה זולת הגישור.

(ה) המגשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הליך הגישור למי שאינו צד לגישור.

(ו) מסר בעל דין מידע למגשר תוך דרישה לשומרו בסוד, ישמור המגשר על סודיות המידע כלפי כל בעל דין אחר, אלא אם ויתר מוסר המידע על הסודיות."

הסעיפים נחלקים לשלושה מישורים: סעיף קטן ד אוסר על ניצול המידע בידי המגשר עצמו, סעיף קטן ה מדבר על גילוי לצד שלישי מחוץ להליך וסעיף קטן ו עוסק בגילוי לצד לגישור.

  1. בענייננו, רלוונטי ס"ק ו האוסר גילוי לצד האחר לגישור מתייחס למידע שנמסר למגשר בשיחה עם צד אחד בנפרד (cacus). בסעיף 4 להודעה על סיום הגישור לבית המשפט נאמר: "כפי שנמסר לח"מ ע"י המגשרת, עוה"ד מרים קליינברג-אתר, הנתבע 1 הסכים לקיים ישיבת גישור בנוכחותו ביום 11/6/09 אולם זמן קצר לפני מועד הישיבה הודיע בא כוח הנתבע למגשרות כי אין בכוונת מרשו להתייצב לישיבה וכי הליך הגישור הסתיים."

יש בדברים לעיל הודעה מפורשת כי המידע נמסר לצד השני בידי המגשרת עצמה. לדעתי, אלו דברים שחל לגביהם ס"ק ו – והיה על המגשרת לשמור אותם בסוד.  יש להגן על כל מידע שמסר הצד שכנגד למגשר מבלי להבחין  בסוג וטיב המידע וזאת במטרה להבטיח את ההגנה הרחבה על סודיות. כפי שהוצגה בחלק א' לחוות הדעת.

ג. הפרת החסיון והוראת אי הקבילות בידי הצד השני

1סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט קובע: "דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו כראיה בהליך משפטי אזרחי." עמדת הפסיקה, כפי שניתן לראותה מפסק הדין המחייב בסוגיה בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית (ניתן בתאריך 31/12/2008) בו נאמר:

"ט"ז. להגנה על "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור" עוד מעלה יתירה שבדין על פני משא ומתן אחר – שכן לאלה נקבע דין ספציפי:

"דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" (סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט).

"כל שהוחלף במסגרת הליך הגישור, בין בעלי הדין לבין עצמם וביניהם לבין המגשר, בין בעל-פה ובין בכתב, חסוי הוא וחסין מגילוי וליתר דיוק: אסור בגילוי" (ת"א (שלום תל אביב) 72677/04 סברס יזמות וייצוג – אוליאמפרל גיל בע"מ נ' ארמה (לא פורסם) – השופט יפרח). חסיון זה (לענייננו חשובה אי הקבילות, אך בנסיבות אין צורך להיכנס להבחנות)."

  1. הוראת סעיף 79ג(ד) הופרה ברגל גסה בידי ב"כ הצד השני, עו"ד חגית גליקמן, כאשר היא מסרה בסעיף 4 להודעה על סיום הגישור, מידע חסוי שאינו גם קביל בהליך אזרחי. אסור היה לגלות את המידע הזה בבית המשפט בהיותו חסוי ואסור היה להציגו כראיה במסגרת ההליך האזרחי המתנהל בין הצדדים. העובדה שבית המשפט ביקש את תגובת הצד השני המיוצג בידי עו"ד נחושתן מלמדת שבית המשפט רואה בדברים אלו משום ראיה שהוצגה בפניו.
  2. הוראת סעיף 79ג(ד) רחבה מבחינת המידע עליו היא מגינה – "דברים שנמסרו במסגרת הליך הגישור". דהיינו, כל מידע שנמסר במסגרת הליך הגישור ובכלל זה גם נכונות או אי נכונות אחד הצדדים להתייצב לישיבות הגישור – לא ניתן להציגו בבית משפט. ויש בהצגה כאמור בסעיף 4 להודעה הפרה של הוראת הסעיף.
  3. מבחינת בית המשפט, משמעות הוראת החסיון ואי הקבילות בסעיף 79ג(ד) היא שאסור לו להתייחס לדברים שהוצגו בפניו תוך הפרת הוראת הסעיף. בית המשפט הוא שנדרש להגן על סודיות הגישור ובמקרה שצד הפר אותה, אסור לבית המשפט לתת יד להפרה בכך שיתייחס לדברים. לפיכך, נדרש בית המשפט להוציא מתיק בית המשפט את ההודעה על סיום הליך הגישור.
  4. האם התנהגות עו"ד חגית גליקמן מהווה הפרה של הוראות האתיקה המקצועית? לשם כך, יש להתייחס להחלטה שנתנה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין ושפורסמה בבטאון אתיקה מקצועית גליון 26 בעמ' להלן ההחלטה:

"סודיות בגישור: גילוי הסיבה לכך שלא התקיים הליך גישור

עובדות הנילונה ייצגה את בן זוגה של המתלוננת בהליכים כנגדה. לטענת המתלוננת, מנתה הנילונה בפני בית המשפט לענייני משפחה את הסיבות לכישלון הליך גישור בין הצדדים, כאשר כתבה בתגובה שהגישה: "למרבה הצער, הליך הגישור טורפד על ידי המבקשת באופן ציני ומיותר. יחידת הסיוע קבעה מועד לפגישה, כאשר ב"כ המשיב פינה יום במיוחד לצורך הישיבה הנ"ל. המבקשת פשוט ביטלה את הישיבה, מתוך חוסר רצון בהידברות, כך שאין יסוד להצהרתה כי הגישור נכשל ויש בכך אף משום הטעייה"

המתלוננת טוענת כי בכך פגעה הנילונה בחיסיון הליך הגישור. לטענת הנילונה, החיסיון חל על תכניו של הליך גישור מתנהל ולא על הימנעות מהגעה להליך גישור, שכלל לא התקיים.

החלטה לגנוז את התלונה. משהודיעה המתלוננת לבית המשפט שהגישור נכשל, בשעה שהיא עצמה ביטלה את ישיבת הגישור, היה בדבריה מצג עובדתי כאילו התקיים גישור בפועל. במצב דברים זה רשאי הצד שכנגד להעמיד הדברים על דיוקם ואין בכך עבירה אתית.

יוער, כי אף שלא מצאנו חשיפה אסורה של פרטים מתוך גישור, ניתן היה לנסח את הדברים אחרת. [החלטה מספר את 351/06]"

  1. לדעתי, במקרה הנדון בהחלטה לעיל, הצד המתלונן הוא שויתר על סודיות המידע בכך שהקדים ופנה לבית המשפט והודיע שהליך הגישור נכשל. יתרה מכך, דבריו אלו לבית המשפט היוו הטעיה, שכן הליך הגישור לא נכשל אלא כלל לא נערך כיוון שהוא ביטל את ישיבת הגישור. לנוכח ההטעיה והויתור על הסודיות הטמון בה קמה זכותו של הצד השני להעמיד דברים על דיוקם בפני בית המשפט. מסיבה זו ורק מסיבה זו קבעה ועדת האתיקה שאין מצד בא כוח הצד השני עבירה משמעתית של חשיפה אסורה של פרטים מתוך גישור.

שונה המקרה שלפנינו שבו לא נאמר דבר לבית המשפט ע"י מר גולדנברג ובא כוחו ובודאי שלא נאמרו דברים מטעים, כך שאין כל ויתור על הסודיות ואין כל צורך לתקן את הדברים שהציג צד אחד בפני בית המשפט. אלא יש הפרה בוטה של הוראת החסיון ואי הקבילות.

החלטת ועדת האתיקה שפורסמה לעיל מראה כי בנסיבות המקרה שלפנינו – שבו עו"ד חגית גליקו היא שהפרה ראשונה את הסודיות ומסרה לבית המשפט פרטים חסויים ומטעים בשאלה מדוע נכשל הליך הגישור – הפרה את סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט ובכך עברה עבירה משמעתית של התנהגות שאינה הולמת עורך דין לפי סעיף 53 וסעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין.

scan0001

החלטת ועדת האתיקה נגד עורכת דין ממשרד לינצר