ארכיון הרשומות עם התג "ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין"

.

חוות דעת ניטרלית מקצועית שנערכה ע"י ד"ר לימור זר-גוטמן עו"ד מומחית בתחום האתיקה נגד עו"ד חגית גליקו ממשרדו של עו"ד שמואל א. לינצר המצביעה על עבירות אתיות שעברה עו"ד חגית גליקו בהליך המשפטי ובעקבותיה, החלטת ועדת האתיקה ועד מחוז ת"א לשכת עורכי הדין בישראל לרשום לעו"ד חגית גליקו ממשרדו של עו"ד שמואל א. לינצר, הערה בגין התנהלותה ו/או התנהגותה בעניין התלונה שבנדון ! 

                                                               ד"ר לימור זר-גוטמן, עו"ד

השומר 82, זכרון יעקב 30900

טלפון/פקס: 04-6290555

zergutmanl@colman.ac.il

2 יולי 2009 

לכבוד: מר פסי גולדנברג

הנדון: מתן חוות דעת מומחה בעניין  ההודעה לבית המשפט על סיום הליך גישור ב- ת.א. (מחוזי, מרכז) 10870-12-08, 2341-09-08

פתח דבר

  1. נתבקשתי לתת חוות דעתי בעניין ההודעה על סיום הליך הגישור שנמסרה על-ידי ב"כ התובעים לבית המשפט ב- ת.א. (מחוזי, מרכז) 10870-12-08, 2341-09-08. וזו נוסח ההודעה: 

הודעה לבית המשפט על סיום הליך גישור

  1. התובעים מתכבדים להודיע לבית המשפט כי הליך הגישור בין הצדדים הסתיים ללא הצלחה.
  2. התקיימה ישיבת גישור אחת בנוכחות באי כח שני הצדדים ועוד שתי ישיבות עם התובעים ובאי כוחם.
  3. לאחר ישיבות עם התובעים ובאי כוחם, הייתה אמורה להתקיים ישיבה עם הנתבע 1 ואו עם באי כוחו.
  4. כפי שנמסר לח"מ ע"י המגשרת, עוה"ד מרים קליינברג-אתר, הנתבע 1 הסכים לקיים ישיבת גישור בנוכחותו ביום 11/6/09 אולם זמן קצר לפני מועד הישיבה הודיע בא כוח הנתבע למגשרות כי אין בכוונת מרשו להתייצב לישיבה וכי הליך הגישור הסתיים.
  5. חוות הדעת תראה כי יש בהודעה האמורה משום הפרת חסיון וסודיות וכפולה. תחילה מצד המגשרות אשר הפרו את חובת הסודיות המוטלת עליהם לפי החוק בכך שמסרו מידע סודי לידי הצד השני לגישור. ובהמשך, הפרה על-ידי ב"כ הצד שכנגד, עו"ד חגית גליקן, אשר הפרה את הוראת החסיון ואי הקבילות שבחוק בכך שהעבירה מידע חסוי לידי בית המשפט. הפרה זו גם מהווה עבירה משמעתית על חוק לשכת עורכי הדין.

א. חשיבות השמירה על הסודיות והחיסיון של הליך הגישור

  1. הליך הגישור הוא הליך בלתי פורמאלי הבא לאפשר לצדדים לסכסוך לדון באופן חופשי בסכסוך בניהם תוך העלאת רגשות, דעות, אינטרסים ועוד. הליך הגישור מחייב מעצם מהותו תקשורת חופשית, פתוחה וכנה בין הצדדים. תקשורת כזו יכולה להתקיים רק תחת מעטפת בטוחה של שמירה על סודיות. שמירה על סודיות היא ערך מכונן בהליך הגישור. בלעדיה, יחששו אנשים מלפנות לגישור.

שמירה על סודיות הליך הגישור מעודדת אנשים לפנות לגישור בכך שהיא מבטיחה להם שהמידע שיימסר על ידם בגישור לא יוכל לשמש נגדם בהליך משפטי אם הגישור ייכשל. שמירה על סודיות מבטיחה שהמגשר יוכל לבצע את עבודתו הואיל והצדדים לא יחששו לנהל בינם לבין עצמן ועמו שיחות חופשיות. ללא השיחות החופשיות, המתקיימות רק הודות להבטחת הסודיות, יגשש המגשר את דרכו באפילה בניסיון למצוא את המפתח ליישוב הסכסוך.

לדעתי, חשיבות הסודיות בגישור אף עולה על חשיבות הסודיות ביחסי עורך דין לקוח בהיותה יסוד מכונן בלעדיו לא יתקיים גישור. כך שאם החוק מכיר בסודיות רחבה וחזקה ביחסים שבין עורך דין ללקוח הרי שבמקרה של גישור צריכה להתקיים אותה סודיות רחבה וחזקה, אם לא יותר מכך.

  1. המחוקק הישראלי שותף בדיוק לתפיסה זו בדבר חשיבות הסודיות בגישור. מסיבה זו הוא הקדיש מספר הוראות חוק חשובות הבאות להבטיח שהסודיות תשמר הלכה למעשה בגישור. הוראת החוק הראשונה קבועה בסעיף79ג(ד) לחוק בתי המשפט לפיה: "דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו כראיה בהליך משפטי אזרחי."

תקנה 5 לתקנות בתי המשפט (גישור) העוסקת בחובות המגשר מכילה שלושה תתי-סעיף העוסקים כולם בחובת הסודיות שעל המגשר. הוראות אלו יסקרו בחלק ב לחוות הדעת.

  1. גם בתי המשפט שותפים ומחזיקים בתפיסה בדבר חשיבות הסודיות בגישור, ובהבטחת הגנה רחבה עליה. בפסק הדין המרכז בסוגיה בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית (ניתן בתאריך 31/12/2008) מביע בית המשפט העליון בצורה ברורה השקפה זו בדברים הבאים שמפאת חשיבותם יובאו כאן במלואם:

"חסיון וקבילת דברים שנמסרו – בהליכי גישור

ט"ו.       כללם של דברים – שיטת המשפט בישראל מעדיפה, וטעמיה עמה, הן של דרכי שלום הן של עומס, שצדדים לסכסוך ינהלו משא ומתן ויגיעו להסדר מוסכם מבלי להזדקק להכרעה שיפוטית. מסיבה זו – ועל מנת להבטיח "משא ומתן חופשי" – הכירה הפסיקה באי קבילות ובחיסיון החלים על מסמכים שנוצרו במסגרת משא ומתן לפשרה (ע"א 440/75 זנדבנק נ' דנציגר, פ"ד ל(2) 260; ע"א 172/89 סלע חברה לבטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311):

"ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע" (ענין סלע, 333 – הנשיא שמגר).

קרי, על אף הרתיעה מפני יצירת חסיונות (ראו בג"צ 9197/06 יחיא נ' ראש המטה הכללי (טרם פורסם)) והרצון לנהל הליכים משפטיים "בקלפים גלויים" (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב, פ"ד נה(1) 515) – מוכנה שיטת המשפט לשלם מחיר מסוים כדי לאפשר משא ומתן גלוי ללא מורא של שימוש במידע בהליך עתידי. כללים אלה חלים – כך נקבע בפסיקה – גם על מסמכים שנוצרו כהכנה וכחלק מהליכי יישוב סכסוך חלופיים (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (טרם פורסם)) ולענייננו גישור. הדבר מעוגן בשכל הישר; בהליך משא ומתן, מתבקש משתתף להתייחס לאפשרויות שיש בהן ויתור על זכות שבדין – ונכונותו לעשות כן תלויה במידת הבטחון שלא ייעשה בכך שימוש כנגדו אם תידרש הכרעה על פי דין. בתי המשפט מודעים לכך שויתור במהלך מו"מ אינו מהווה הודאה בזכות הצד שכנגד, אך בעלי דין חוששים כי קלפיהם ייגלו לעין השמש, ויגרמו להשפעה פסיכולוגית על בית המשפט, כביכול "הנה הוא – הצד – כבר היה מוכן לקבל פחות, נפסוק לו כך". מכשול זה שאינו תקף ככלל, יש להסיר מדרך הגישור.

ט"ז.      להגנה על "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור" עוד מעלה יתירה שבדין על פני משא ומתן אחר – שכן לאלה נקבע דין ספציפי:

"דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" (סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט).

"כל שהוחלף במסגרת הליך הגישור, בין בעלי הדין לבין עצמם וביניהם לבין המגשר, בין בעל-פה ובין בכתב, חסוי הוא וחסין מגילוי וליתר דיוק: אסור בגילוי" (ת"א (שלום תל אביב) 72677/04 סברס יזמות וייצוג – אוליאמפרל גיל בע"מ נ' ארמה (לא פורסם) – השופט יפרח). חסיון זה (לענייננו חשובה אי הקבילות, אך בנסיבות אין צורך להיכנס להבחנות) חל גם על "מסמכים הנערכים לצורך הליך הגישור, כגון: רשימות המגשר, הצעות של צדדים, הצעות מגשר וטיוטות הסדרי גישור" (סטי, עמ' 104), ותכליתו: "הינה הפרדה, חיץ בין הליך הגישור לבין הדיון המשפטי" (שם, עמ' 102):

"הליך הגישור מבוסס, בין היתר, על עקרון ההפרדה בין הליך הגישור להליך המתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לחלוק בפתיחות את המידע שנועד לקדם את המשא ומתן בין הצדדים, גם אם אין, ברצונם או בכוונתם, להביא מידע זה בפני בית המשפט" (בר"ע (תל אביב) 1099/04  ג' נ' נ' ג' מ' (לא פורסם) – השופטת שטופמן).

י"ז. קרי, נבנה חיץ בין הדברים והמסמכים המוחלפים בחדר הגישור – לבין העולם המשפטי שמחוצה לו. רק דברים שהצדדים הסכימו שיחצו חיץ זה יכולים לעבור מעולם לעולם (על חשיבות הסודיות והחסיון להליך הגישור ראו גם ת"א (שלום תל אביב) 22971/04 רוזן נ' אליעז בנימינה (18-18) בע"מ (לא פורסם); לחשיבות בהקשר סכסוכים בין בני זוג ראו בע"מ 8579/05 פלונית נ' פלוני (לא פורסם) שעניינו החלטת השופטת שטופמן הנזכרת). על כן גם מקפידים בתי המשפט, כי דברים שהוחלפו בהליך גישור (או במו"מ אחר לפשרה) לא יישמעו באולם בית המשפט אלא בהסכמת הצדדים." [ההדגשה אינה במקור ל.ז-ג]

ב. הפרת סודיות מצד המגשרות

  1. תקנה 5 לתקנות בתי המשפט (גישור) קובעת את חובות המגשר. שלושה מתוך שמונת הסעיפים המרכיבים את הכלל קובעים את חובת הסודיות המוטלת על המגשר. וזו לשונם:

"(ד) המגשר לא ישתמש בכל מידע שנמסר לו במהלך הליך הגישור, שלא יכול היה לקבלו בדרך אחרת במאמץ סביר, לכל מטרה זולת הגישור.

(ה) המגשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הליך הגישור למי שאינו צד לגישור.

(ו) מסר בעל דין מידע למגשר תוך דרישה לשומרו בסוד, ישמור המגשר על סודיות המידע כלפי כל בעל דין אחר, אלא אם ויתר מוסר המידע על הסודיות."

הסעיפים נחלקים לשלושה מישורים: סעיף קטן ד אוסר על ניצול המידע בידי המגשר עצמו, סעיף קטן ה מדבר על גילוי לצד שלישי מחוץ להליך וסעיף קטן ו עוסק בגילוי לצד לגישור.

  1. בענייננו, רלוונטי ס"ק ו האוסר גילוי לצד האחר לגישור מתייחס למידע שנמסר למגשר בשיחה עם צד אחד בנפרד (cacus). בסעיף 4 להודעה על סיום הגישור לבית המשפט נאמר: "כפי שנמסר לח"מ ע"י המגשרת, עוה"ד מרים קליינברג-אתר, הנתבע 1 הסכים לקיים ישיבת גישור בנוכחותו ביום 11/6/09 אולם זמן קצר לפני מועד הישיבה הודיע בא כוח הנתבע למגשרות כי אין בכוונת מרשו להתייצב לישיבה וכי הליך הגישור הסתיים."

יש בדברים לעיל הודעה מפורשת כי המידע נמסר לצד השני בידי המגשרת עצמה. לדעתי, אלו דברים שחל לגביהם ס"ק ו – והיה על המגשרת לשמור אותם בסוד.  יש להגן על כל מידע שמסר הצד שכנגד למגשר מבלי להבחין  בסוג וטיב המידע וזאת במטרה להבטיח את ההגנה הרחבה על סודיות. כפי שהוצגה בחלק א' לחוות הדעת.

ג. הפרת החסיון והוראת אי הקבילות בידי הצד השני

1סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט קובע: "דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו כראיה בהליך משפטי אזרחי." עמדת הפסיקה, כפי שניתן לראותה מפסק הדין המחייב בסוגיה בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית (ניתן בתאריך 31/12/2008) בו נאמר:

"ט"ז. להגנה על "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור" עוד מעלה יתירה שבדין על פני משא ומתן אחר – שכן לאלה נקבע דין ספציפי:

"דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" (סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט).

"כל שהוחלף במסגרת הליך הגישור, בין בעלי הדין לבין עצמם וביניהם לבין המגשר, בין בעל-פה ובין בכתב, חסוי הוא וחסין מגילוי וליתר דיוק: אסור בגילוי" (ת"א (שלום תל אביב) 72677/04 סברס יזמות וייצוג – אוליאמפרל גיל בע"מ נ' ארמה (לא פורסם) – השופט יפרח). חסיון זה (לענייננו חשובה אי הקבילות, אך בנסיבות אין צורך להיכנס להבחנות)."

  1. הוראת סעיף 79ג(ד) הופרה ברגל גסה בידי ב"כ הצד השני, עו"ד חגית גליקמן, כאשר היא מסרה בסעיף 4 להודעה על סיום הגישור, מידע חסוי שאינו גם קביל בהליך אזרחי. אסור היה לגלות את המידע הזה בבית המשפט בהיותו חסוי ואסור היה להציגו כראיה במסגרת ההליך האזרחי המתנהל בין הצדדים. העובדה שבית המשפט ביקש את תגובת הצד השני המיוצג בידי עו"ד נחושתן מלמדת שבית המשפט רואה בדברים אלו משום ראיה שהוצגה בפניו.
  2. הוראת סעיף 79ג(ד) רחבה מבחינת המידע עליו היא מגינה – "דברים שנמסרו במסגרת הליך הגישור". דהיינו, כל מידע שנמסר במסגרת הליך הגישור ובכלל זה גם נכונות או אי נכונות אחד הצדדים להתייצב לישיבות הגישור – לא ניתן להציגו בבית משפט. ויש בהצגה כאמור בסעיף 4 להודעה הפרה של הוראת הסעיף.
  3. מבחינת בית המשפט, משמעות הוראת החסיון ואי הקבילות בסעיף 79ג(ד) היא שאסור לו להתייחס לדברים שהוצגו בפניו תוך הפרת הוראת הסעיף. בית המשפט הוא שנדרש להגן על סודיות הגישור ובמקרה שצד הפר אותה, אסור לבית המשפט לתת יד להפרה בכך שיתייחס לדברים. לפיכך, נדרש בית המשפט להוציא מתיק בית המשפט את ההודעה על סיום הליך הגישור.
  4. האם התנהגות עו"ד חגית גליקמן מהווה הפרה של הוראות האתיקה המקצועית? לשם כך, יש להתייחס להחלטה שנתנה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין ושפורסמה בבטאון אתיקה מקצועית גליון 26 בעמ' להלן ההחלטה:

"סודיות בגישור: גילוי הסיבה לכך שלא התקיים הליך גישור

עובדות הנילונה ייצגה את בן זוגה של המתלוננת בהליכים כנגדה. לטענת המתלוננת, מנתה הנילונה בפני בית המשפט לענייני משפחה את הסיבות לכישלון הליך גישור בין הצדדים, כאשר כתבה בתגובה שהגישה: "למרבה הצער, הליך הגישור טורפד על ידי המבקשת באופן ציני ומיותר. יחידת הסיוע קבעה מועד לפגישה, כאשר ב"כ המשיב פינה יום במיוחד לצורך הישיבה הנ"ל. המבקשת פשוט ביטלה את הישיבה, מתוך חוסר רצון בהידברות, כך שאין יסוד להצהרתה כי הגישור נכשל ויש בכך אף משום הטעייה"

המתלוננת טוענת כי בכך פגעה הנילונה בחיסיון הליך הגישור. לטענת הנילונה, החיסיון חל על תכניו של הליך גישור מתנהל ולא על הימנעות מהגעה להליך גישור, שכלל לא התקיים.

החלטה לגנוז את התלונה. משהודיעה המתלוננת לבית המשפט שהגישור נכשל, בשעה שהיא עצמה ביטלה את ישיבת הגישור, היה בדבריה מצג עובדתי כאילו התקיים גישור בפועל. במצב דברים זה רשאי הצד שכנגד להעמיד הדברים על דיוקם ואין בכך עבירה אתית.

יוער, כי אף שלא מצאנו חשיפה אסורה של פרטים מתוך גישור, ניתן היה לנסח את הדברים אחרת. [החלטה מספר את 351/06]"

  1. לדעתי, במקרה הנדון בהחלטה לעיל, הצד המתלונן הוא שויתר על סודיות המידע בכך שהקדים ופנה לבית המשפט והודיע שהליך הגישור נכשל. יתרה מכך, דבריו אלו לבית המשפט היוו הטעיה, שכן הליך הגישור לא נכשל אלא כלל לא נערך כיוון שהוא ביטל את ישיבת הגישור. לנוכח ההטעיה והויתור על הסודיות הטמון בה קמה זכותו של הצד השני להעמיד דברים על דיוקם בפני בית המשפט. מסיבה זו ורק מסיבה זו קבעה ועדת האתיקה שאין מצד בא כוח הצד השני עבירה משמעתית של חשיפה אסורה של פרטים מתוך גישור.

שונה המקרה שלפנינו שבו לא נאמר דבר לבית המשפט ע"י מר גולדנברג ובא כוחו ובודאי שלא נאמרו דברים מטעים, כך שאין כל ויתור על הסודיות ואין כל צורך לתקן את הדברים שהציג צד אחד בפני בית המשפט. אלא יש הפרה בוטה של הוראת החסיון ואי הקבילות.

החלטת ועדת האתיקה שפורסמה לעיל מראה כי בנסיבות המקרה שלפנינו – שבו עו"ד חגית גליקו היא שהפרה ראשונה את הסודיות ומסרה לבית המשפט פרטים חסויים ומטעים בשאלה מדוע נכשל הליך הגישור – הפרה את סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט ובכך עברה עבירה משמעתית של התנהגות שאינה הולמת עורך דין לפי סעיף 53 וסעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין.

scan0001

החלטת ועדת האתיקה נגד עורכת דין ממשרד לינצר

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

..

החל ממועד מתן עדותו של גולדנברג פסי, במשפט אקירוב אלפרד אקריוב נגד דוד רובנר, (מסוקר בבלוג זה) הוטרד גולדנברג בצורות שונות, בין השאר הושלכה גוויית חתול לחצר ביתו. גולדנברג דיווח על הטרדות אלו לבית המשפט, בתצהיר שהגיש.

במהלך ההליכים המשפטיים, חשד גולדנברג מספר פעמים באדם עב בשר, חבוש בכיפה שחורה, לא מוכר לי, בעל חזות של "שומר ברים" מאיים, כמי שנוהג לארוב, עוקב אחריו מעת לעת ומטריד אותו וככל הנראה גם מצלם אותו. (להלן: "העוקב")

ביום 25.3.2014, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בלוד, בו נטלו חלק בין השאר, עורכת דין ממשרדו של עו"ד שמואל א. לינצר ב"כ של זהבה ודוד רובנר עורכת דין ממשרדו והעוקב.

במהלך ההמתנה במסדרון בית המשפט לדיון ביום 25.3.2014, זיהה גולדנברג פסי ללא ספק את העוקב כמי שהטריד אותי בעבר. העוקב פסע הלוך ושוב בקרבתו והתבונן בו בהתרסה מאיימת.

בהמתנה לדיון באולם בית המשפט, העוקב ישב בזווית שאפשרה לו להביט בגולדנברג, העוקב לא הפסיק להתבונן בו במפגיע, ושלח לעברו מבטים חודרניים מאיימים.

בתום הדיון בסמוך לשעה  העוקב "ליווה" את גולדנברג לשירותים והמתין בסמוך, תוך שהוא עושה עצמו כמי שעוסק בשיחה, באמצעות הטלפון הנייד שלו.

העוקב לא הירפה, הוא המשיך לעקוב אחרי פסי גולדנברג גם מחוץ לבניין בית המשפט.

גולדברג שחשד שהעוקב ההולך בעקבותיו ומטריד אותו, מתכוון לצלם אותו פעם נוספת, החליט להמתין להזדמנות, שיוכל סוף סוף, להנציח אותו בעת מעשה.

בשלב בו הצטמצם המרחק בין גולדנברג פסי לעוקב, החל העוקב לצלם אותו באמצעות המכשיר הנייד שלו.  גולדנברג פנה לעברו בהפתעה והצליח לצלמו, לרבות בעת שהעוקב נס מהמקום, לאחר שהבחין שהצליח לצלמו.

גולדנברג פסי, פועל לאיתור העוקב, בדרכים שונות.

ממידע שהצטבר אצל גולדנברג ממספר גורמים המצויים עם עו"ד לינצר א. שמואל בסכסוכים שונים, מסתבר, שהעוקב ככל הנראה בן משפחה של לינצר, עובד במשרדו כמתמחה או כעו"ד מהמניין.

העוקב, המטריד ממשרדו של עו"ד לינצר שמואל, נתפס כשהוא מצלם את גולדנברג

העוקב, המטריד ממשרדו של עו"ד לינצר שמואל, נתפס כשהוא מצלם את גולדנברג

מידע חלקי אודות עו"ד לינצר שמואל עו"ד

במידע שהתפרסם, מואשם עו"ד לינצר שמואל ע"י תאגיד המים מיתב, ששלח ידו בכספיו של התאגיד בדרכים לא חוקיות. בגין מעשיו הוגשה ע"י התאגיד ומי שעמד בראשו חנוך מילוא כנגד לינצר, תביעה כספית ע"ס 380,000 ₪, תלונה למשטרת ישראל ותלונה אחת לפחות לוועדת האתיקה.

כפי שפורסם, פרופ' רון שפירא עו"ד, המייצג את מיתב ומילוא נגד לינצר, טוען פרופ' שפירא נגד עוה"ד שמואל א. לינצר, במסמכי בית דין בין השאר:

"לינצר נטל סכומי כסף גדולים ממיתב תוך ניצול של האמון שנתנו בו"

"פיטוריו של לינצר נעשו אך ורק לאחר אובדן האמון בו ואל נוכח מעשיו הקשים"

"בפנינו תובע נטול תום לב, אשר הוציא תחת ידיו כתב תביעה רווי בדיות"

בין השאר פורסם שתלונה נגד לינצר לוועדת האתיקה בגין הטעיית הציבור נגנזה רק לאחר שלינצר תיקן את המעוות לאחר שציין שמות עורכי דין שאינם עובדים במשרדו בנייר המכתבים שלו, במטרה להגדיל דיווחי שעות, ללקוחותיו:

"1. ועדת האתיקה רשמה בפניה את התיקון שביצעת בנייר המכתבים שלך, לפיו רשמת רק שמות של עורכי דין שכירים במשרדך.

2. בנסיבות אלו התלונה לעניין הכללת שמות עורכי דין שאינם עובדים במשרדך נגנזת."

החלטת ועדת האתיקה נגד עו"ד חגית גליקו ממשרדו של עו"ד שמואל א. לינצר

גולדנברג פסי הגיש לועדת האתיקה תלונה נגד עו"ד חגית גליקו ממשרדו של עו"ד שמואל א. לינצר אליה צורפה חוות דעת של ד"ר לימור זר גוטמן מומחית בתחום האתיקה המקצועית.

ועדת האתיקה העבירה לגולדנברג פסי את החלטה בה נקבע בין השאר:

"ועדת האתיקה מצאה לנכון בנסיבות אלו לרשום לעו"ד חגית גליקו הערה בגין התנהלותה ו/או התנהגותה בעניין התלונה שבנדון"