ארכיון הרשומות עם התג "חקירת שופטים"

 

אסמכתאות שהוצגו בפני השופט (בדימוס) מנהיים שאול הוכיחו שרובנר פעל במטרה לא לגבות למעלה ממיליון דולר כנגד מוצרים שחברת ממ"ק ייצאה לארה"ב

בהמשך ישיר מהחקירות האינטנסיביות והמעמיקות שנוהלו בארה"ב נגד דוד וזהבה רובנר, הורה רובנר למחוק את חברת מולטימדיה קיד אינק ממסחר בארה"ב, במטרה להפסיק את החקירות הפליליות נגדו ונגד רעייתו, ע"פ מדיניות נסד"ק . רובנר כיו"ר הדירקטוריון, לא התנגד לפירוק חברת הבת בישראל, מולטימדיה קיד בינה בחינוך, (להלן: "ממ"ק") לאחר שניסיונו להשתלט על נכסיה  נכשלו והסתבר לו שכל עובדיי ממ"ק יצאו נגדו בבקשת הפירוק שהגישו לבית המשפט.

בסמוך לפירוק חברת ממ"ק ישראל בניגוד לעמדתו של גולדנברג פסי, החברה ייצאה מערכות למידה לארה"ב לחב' מולטימדיה קיד ארה"ב שנשלטה ע"י חנניה פוקס בסך העולה על 1 מיליון דולר.

תמורת חלק מהתשלומים לממ"ק בסך העולה על 1 מיליון דולר, הסכים רובנר שהחברה בארה"ב תעביר לידיי ממ"ק ישראל, חלק ממניותיה ותפקיד בידיי ממ"ק המחאות סחירות.

עם הגשת תביעת אקירוב נגד רובנר בה הוטחו טענות קשות ברובנר בגין מעשיי מרמה, מצגי שווא והולכת שולל, (מצ"ב מידע בבלוג) מיהר רובנר לפרוע את ערבויותיו לממ"ק ישראל, במטרה למנוע הטלת עיקולים על חשבונותיו ונכסיו.

רובנר לא פעל ולא הורה לבנק המסחרי אתו עבדה ממ"ק, (שלחשבונותיה ערבו גם גולדנברג ושותף אמריקאי נוסף – מורי הברפלד), לפעול לגביית חלק מההמחאות הדחויות שהופקדו  בבנק ע"ס מאות אלפי דולרים.  רובנר לא פעל לגבות המחאות נוספות ע"ס מאות אלפי דולרים שהחזיק בעצמו ולא הורה לממש את מניות החברה בארה"ב, כל זאת בעיתוי, שחשבונות הבנק של ממ"ק הוקפאו ע"י הבנק, אך ורק בגלל הפרסומים על החקירות שנוהלו נגד רובנר וסירובו להתייצב לפגישה עם מנהליו.

במועדים הרלוונטיים בהנחייתו של רובנר, נוהלו ע"י יועציה המשפטיים של ממ"ק ישראל, מגעים מתקדמים ביותר לרכישת החברה בארה"ב בבעלותו של חנניה פוקס, תמורת כספים במזומן והקצאת מניות בחברת האם שנסחרה בנסד"ק.

ממצאי חקירה שנוהלה ע"י חב' החקירות ויצמן יער העלו, שרובנר זמם ופעל לרכוש את פעילות ממ"ק בישראל לאחר הגשת הפירוק, יחד עם בעל המניות בחברה בארה"ב חנניה פוקס. פעילות חברת ממ"ק ישראל נרכשה ע"י גולדנברג בעזרת חלק מעובדיה, חרף ניסיונו המתמשך של רובנר להכשילה.

פרופ' עמנואל גרוס, התייחס בחוות הדעת שהוציא (מצ"ב בבלוג) המעידה על מעשיי המרמה שנעשו ע"י רובנר דוד וזהבה אשר הסתירו בתביעה שהגישו נגד גולדנברג פסי את העובדה, שמשפחת רובנר החזיקה אישית המחאות דחויות שניתנו לממ"ק ישראל ע"י החברה האמריקאית.

הפסקת ההליך ע"י השופט (בדימוס) מנהיים בנסיבות המתוארות בחוות הדעת המקצועית המצ"ב במלואה, לא אפשרה לגולדנברג לחקור את רובנר על מעלליו ולהעיד גורמים פיננסיים שהיו אמורים להעיד, שזהבה ודוד רובנר פעלו להכשיל את יכולת ממ"ק לפעול כעסק חי, תוך כדי הפרת מחויבויותיו של רובנר דוד כיו"ר הדירקטוריון כאשר הם גורמים נזקים אנושים בלתי הפיכים לרבים והכל על בסיס נסיבות אישיות שעל חלקם הוטל צו איסור פרסום, ע"י השופט (בדימוס) מנהיים שאול.

מצ"ב דוגמאות להמחאות שנמסרו לממ"ק ישראל ע"י החברה האמריקאית ומסמך העברת המניות לממ"ק ישראל.

המחאות ממק ארהב

העברת מניות מחנניה

 

במסגרת הכנת דו"חות כספיים של חברת מולטימדיה קיד בינה בחינוך, ע"י פירמת רואי החשבון הידועה BDO  – שלמה זיו ושות', עליה השתלט רובנר דוד באמצעות אשתו זהבה וקבוצת נשים אמריקאיות שבעליהן היו שותפים עם משפחת רובנר בחברות ישראליות נוספות באמצעותן גייסו הון רב שירד לטמיון, ביקש רו"ח דני מרגלית בחודש ספט' 2000, להוסיף הערת עסק חי בדו"חות.

בקשת הפירמה נבעה ממצבה הפיננסי הגרוע של החברה, בהמשך לפתיחת חקירת נאסד"ק שנוהלה נגד רובנר וחבריו האמריקאים לעניין, "עסקאות מפוקפקות בטכנולוגיה ישראלית" בשוק ההון האמריקאי, כפי שפורסם לראשונה בישראל בעיתון גלובס ביום – 25/26 ביוני 2000.

בנק מזרחי אצלו נוהל חשבון החברה וחשבונותיו האישיים של רובנר, הקפיא את פעילות החברה בהמשך לדיווחים בעיתונות על החקירה נגד רובנר, רובנר לא התייצב לפגישה עם מנהלי הבנק וגרם לבנק להקצין את עמדותיו ! 

בפוסט הייעודי המפורסם בבלוג לעניין זה, מצורף מידע רחב על המיזוגים במהופך שהוביל רובנר, כפי שפורסמו כבר בחודש יוני 2000  בעיתון הכלכלי האמריקאי "BARRONNS" , מהלכים שהביאו לחורבן וריסוק של חברות, הפסדי עתק למשקיעים, לבנקים, למוסדות פיננסיים ולעובדים והכל במטרה, לעשות "כסף קל ורב" המוערך במאות מיליוני דולרים, על חשבונם של מייסדי ועובדי החברות הישראליות.

בחודש ספט' 2000, רובנר חשש מאוד על בסיס מידע שהועבר לגולדנברג ואליו שאשתו והוא ייעצרו בארה"ב. רובנר עשה מאמץ ניכר למנוע את הוספת הערת עסק חי בדו"חות. ביום – 28.9.2000,  התחייב רובנר בפני רו"ח מרגלית: "במידה ולחברה תיווצר בעיה של תזרים מזומן, בעלי המניות ידאגו להמשך פעילותה כעסק חי."

רובנר שיקר והכשיל את רו"ח מרגלית בעמידה במחויבויותיו המקצועיות, רובנר פעל בפועל לריסוקה של חברת מולטימדיה קיד ומחק את חברת האם ממסחר בנסד"ק בארה"ב, מחיקה וולונטרית, במטרה להפסיק את החקירות כנגדו ולמנוע התמודדות עם תוצאות ההרס שהביא על החברה כמו גם על חברות אחרות.

החברה נקלעה למצוקה כספית חמורה, בהמשך ישיר לפרסומים ולחקירות האינטנסיביות נגד רובנר, למרות התחייבותו רובנר סירב להמשיך את פעילות החברה כעסק חי.

מסמך חשוב ומהותי, זה הובא בפני השופט (בדימוס) שאול מנהיים.

רו"ח דני מרגלית היה אמור לשמש עד מטעמו של גולדנברג פסי.

הפסקת ההליך המשפטי ע"י השופט (בדימוס) מנהיים שאול בנסיבות המתוארות בחוות הדעת המקצועית, חסמה בפועל את עדותו חסרת התקדים של רו"ח מרגלית, בעלת ההשלכות ההרסניות כלפיי רובנר.

הפסקת ההליך ע"י השופט (בדימוס) מנהיים, חסמה בפועל את מסכת ההגנה והתביעה הנגדית, של גולדנברג שלא נשמעה כלל, הפסקה שלא אפשרה להשמיע את עדותם של אישים מרכזיים, מהארץ ומהעולם, כנגד מעלליהם של רובנר זהבה ודוד.

רו"ח דני מרגלית שהיה מעורה ומעורב בטלטלה שעברה על החברה אותה ייסד גולדנברג עליה השתלטו הזוג רובנר, העביר לידיו של גולדנברג את התרשומת מיום – 28.9.2000  (שנערכה בהמשך לסיכום שיחה עם דוד רובנר) וציין בפניו בהבלטה: "שמור היטב את המסמך החשוב הזה, הוא משמש כתעודת ביטוח עבורך".

עסק חי מסמך

עיתון גלובס פרסם ביום 21.12.2000 כתבה על מחיקת החברה ממסחר ועל התרגילים של משפחת רובנר בהשתלטותה על החברה שייסד גולדנברג פסי, שמטרתם הטבות למקורבים. הכתבה מתייחסת לחקירת נאסד"ק שנוהלה נגד רובנר ושותפיו והמצב אליו נקלעה החברה בעקבותיה. כעולה מהכתבה רובנר התכחש למחויבויותיו להזרמת ההון הנדרש להמשך קיומה.

מחיקה וולנטרית

 

מתוך חוות הדעת של המומחים ד"ר מאיר גלבוע ועו"ד אראל גלבוע:

  • חשד לשיבוש מהלכי משפט:

ניהול המשפט על ידי השופט מנהיים מצביע כי הוא פעל לשבש את הניסיון של הנתבעים ובמיוחד של מר גולדנברג להגן על עצמו מפני התביעה ובכך שיבש לכאורה את מהלכי המשפט, שהוא עצמו ניהל. על פי הפרשנות של בית המשפט העליון, כל מעשה הנעשה בכוונה להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין ובכל דרך, מעלה את החשד לעבירה זו. מאחר שבשופט עסקינן, היודע דין ופסיקה, סביר מאד, ואף חזקה שכך הם פני הדברים, שהוא ידע שמעשיו אלו יביאו לשיבוש המשפט ולעיוות דין, בעיקר בהפרעות לחקירות הנגדיות של עדי התביעה ע"י הנתבעים. כפי שציינו בפרק העוסק בבסיס לפתיחת חקירה, אין לדרוש שבשלב זה, הגשת התלונה, ניתן יהיה לספק הוכחות לכל מרכיבי העבירה. ההוכחות המובאות כאן מספקות הרבה יותר מאשר חשדות להתנהלות לא תקינה, המצדיקות פתיחה בחקירה בגין חשדות לכאורה לשבש את הליכי החקירה. הדברים מוכחים ומקבלים ביטוי במספר עניינים:

  • השופט הפריע בצורה מכוונת וגדושה, תוך הפרת הדין בצורה מודעת לחלוטין, לחקירה הנגדית של הנתבעים את עדי התביעה. החשד הוא שההיכרות המוקדמת עם שניים מתוך ארבעת עדי התביעה הייתה ברקע התנהלות פסולה זו.
  • חלק מהחומרה היתרה של ההפרעות הרבות של השופט את החקירות הנגדיות של עדי התביעה על ידי הנתבעים קיבל ביטוי קיצוני בכך שהוא השיב לשאלות הנתבעים במקום התובעים, ובכך שם בפיהם תשובות.
  • הקשר הסמוי, שהתגלה ונחשף כאן, בין השופט ובין התובעים ו/או בא כוחם, מבלי שהשופט חשף את הדברים במשפט עצמו, מצביע כי הוא פעל יחד עם התובעים ו/או בא כוחם נגד הנתבעים, ובכך פגע ביכולתם לנהל את הגנתם ושיבש את ההליכים. וכבר נקבע בפסיקה, כי הסתרה של דברים עונה על יסוד "המעשה" והיא בגדר עשיית מעשה, שבהגדרת עבירה זו, ואינה מהווה מחדל.
  • קיפוח זכויות הנתבעים – השופט קיפח לכאורה את זכויות הנתבעים ופגע בהם חזור ופגוע במהלך המשפט כולו. זה התבטא, כאמור, לאורך כל המשפט כמפורט בחלק העובדתי של חוות הדעת, אך בעיקר ב:
    • הסכמת השופט למעשה עם ההימנעות המכוונת של התובעים מלבקש את תגובת הנתבעים לבקשות שהגישו, בטענה, שאין מקומה בהליכים כאלה ושאינם מיוצגים, לא רק מקפחת את זכויות הנתבעים, אלא אף מהווה שיבוש מהלכי המשפט, בכך שנמנע מבית המשפט לקבל טיעונים ו/או ראיות בתגובה לבקשות התובעים.
    • קיפוח האפשרות לחקור חקירה נגדית ראויה את עדי התובעים – הלכה למעשה הפריע השופט לחקירות הנגדיות את עדי התביעה, שניהלו הנתבעים, בהפסקת רצף השאלות, בהצגת שאלות אחרות, בהצגת שאלות של הבנה במקום שאלות עובדתיות, בהערות הפוגעניות בתובעים ש"הוציאו את הרוח ממפרשי התובעים" ובהפסקת החקירות הנגדיות או אי מתן הזדמנות ראויה להמשיכן.

בקשת גולדנברג להבהרה והחלטת מנהיים 17.9.2010

 

בקשת גולדנברג להבהרה והחלטת מנהיים 17.9.2010.JPG עמ' 2

 

..

החל מסעיף 14 עד סעיף 14.7 בחוות הדעת

חשדות לקשרים אפשריים בין השופט לתובעים ו/או באי כוחם:

אמירות שונות של כב' השופט מנהיים במהלך הדיונים, כפי שמשתקף מן הפרוטוקול, מעלות חשש שהתנהלותו החד צדדית לטובת התובעים העמיקה מאד, עד כדי חשש לשיבוש מהלכי המשפט וניגוד עניינים. באירועים אלו, עושה השופט שימוש בחומר ובידיעות שלא הגיעו אליו בדרך המלך ולא הוצגו בהליך רשמי במהלך המשפט ואף לא הוצגו כלל בפומבי. מאחר שידיעות אלו לא נמסרו במהלך הישיבות, וקרוב לוודאי שהשופט לא ניחן ביכולת נבואה, הדעת נותנת שקרוב לוודאי שהידיעות הגיעו אליו מב"כ התובעים או מהתובעים עצמם. על אף,  שהידיעות הללו הגיעו אליו בדרך לא דרך, הוא עושה בהן שימוש בהחלטותיו.

  • ידיעה מוקדמת של השופט על מגעים בין עו"ד לינצר ובין נתבע 3:

חילופי הדברים בין השופט ובין עו"ד לינצר אודות האפשרות של מחיקת נתבע 3, דורון טוראל, מכתב התביעה, מצביעים כי השופט ידע על אפשרות זו, לפני שהוצגה בדיון פומבי בבית המשפט (פרוטוקול מ-8.7.10). על פי חילופי הדברים הללו, נרקמה אצל עו"ד לינצר הצעה לעסקה בינו, כב"כ התובעים, ובין דורון טוראל, לפיה התובעים ימחקו את טוראל מכתב התביעה בתמורה לכך שהוא יעיד נגד נתבע 1, מר גולדנברג. כך מקבלים הדברים את ביטויים בפרוטוקול המוקלט:"כב' השופט: מבחינת 1 ו – 2 כרגע יש בפני בקשה לפסק דין, אם הוא יינתן אז הוא יינתן, ואם הוא לא יינתן צריך יהיה לראות איך ממשיכים, האם קובעים שהוא מיצה את זכות החקירה הנגדית או לא. אבל בוא נניח לצרה לשעתה. כיוון שאדוני ביקש פסק דין אז כרגע צריך להכריע בבקשה הזאת.  עו"ד לינצר: אני מבקש שאדוני ייתן החלטה בקשר להוצאות.  כב' השופט: דקה, לא סיימתי. אנחנו נקטע עכשיו את הדיון מטעמים טכניים לשתי דקות כדי שאני אוכל להתחבר ליומן שלי, ואז אנחנו נקבע מועד לשמיעת ראיות ההגנה מטעם נתבע מס' 3. עו"ד לינצר: אני מציע לא לקבוע דיון מאחרו – …  כב' השופט: זה בכלל לא משנה, אנחנו נקבע כרגע דיון.  עו"ד לינצר: טוב, בסדר.  כב' השופט: אנחנו נקבע כרגע את מהותו, מאחר, אלא אם אתם אומרים לי שאם יינתן פסק דין נגד הנתבעים 1 ו – 2 אתם תמחקו את התביעה נגד הנתבע 3. אם אתם אומרים לי את זה אני כרגע לא קובע מועד.(ההדגשות לא במקור – א.ג. מ.ג.) עו"ד לינצר: אני זה אנחנו רוצים לשוחח עם הנתבע 3, דובר על אפשרות, נפתח פתח לשיחה בינינו, בין הנתבע 3 לבינינו. כב' השופט: אז אנחנו נקבע מועד, ואני אשמח להתאכזב לטובה ולקבל הודעה שהדיון התייתר".(עמ' 461). המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת מדברים אלו, היא שהשופט ידע על אפשרות של מגעים או על המגעים עצמם בין ב"כ התובעים ובין טוראל, במטרה לשכנע את האחרון להעיד לטובת התובעים תמורת מחיקתו מכתב התביעה, לפני שב"כ התובעים מסר על כך בפומבי בבית המשפט, כפי שיפורט להלן.

  • מגעים אלו התרחשו אך דקות ספורות לפני האמירות הללו, לפני התחלת הדיון באותו יום מחוץ לאולם המשפט (מתחילת הדיון ועד לאירוע זה נרשמו 13 עמודי פרוטוקול בלבד). טוראל עצמו, בתצהיר ערוך כדין, פירט את השיחה עימו שיזם עו"ד לינצר, ובה הציע לו את ההצעה הנ"ל. כפי שמופיע בתצהיר:"עו"ד לינצר פנה אליי והתעניין, "למה אני הולך עם מר גולדנברג?", עניתי לו שנתבעתי על ידם. עו"ד לינצר הגיב ש"הקשר עם מר גולדנברג מזיק לי". עו"ד לינצר מסר לי בצורה חד משמעית ש"בכוונתם להגיע איתי להסדר ולמשוך את התביעה כנגדי, רק במידה ואסכים להעיד נגד מר גולדנברג".
  • יצוין, כי אף כי טוראל לא הביע התנגדות ואמר לעו"ד לינצר שהוא מבקש לקבל ממנו פרטים נוספים על הצעתו,ועו"ד לינצר אמר לטוראל שיעמדו אתו בקשר בהמשך לקביעת מפגש בעניין הצעתו, הוא לא חזר לטוראל אחרי סיום אותה ישיבה בבית המשפט.
  • מר גולדנברג לא נכח באותו יום כלל בבית המשפט מחמת מחלתו. לפי הפרוטוקול, נכחו בבית המשפט שני עורכי דינם של התובעים, עוה"ד לינצר וקרני, וטוראל. כמובן, שגם השופט היה במקום. ברור וידוע שהשופט לא ניחן ברוח הנבואה ולא עוף השמיים הוליך את הקול. המסקנה היחידה המתבקשת מאליה היא שאחד מבאי כוח התובעים או אחד התובעים סיפר על כך לשופט לפני הישיבה באותו יום, אם לפני שיחת עו"ד לינצר עם טוראל ואם מיד אחריה.
  • השופט לא ביקש להתעדכן על המשך המגעים בין עו"ד לינצר לטוראל:

המגעים שתוארו למעלה התנהלו לפני ובסיומה של הישיבה ב-8.7.10. כאמור לעיל, לא היו מגעים נוספים בין עו"ד לינצר לטוראל, אף כי, כפי שצוין, טוראל ביקש לקבל פרטים נוספים על הצעת עו"ד לינצר, והאחרון אף אמר לטוראל שיחזור אליו. מאחר שעו"ד לינצר מסר על כך בבית המשפט והדברים אף תועדו בפרוטוקול המוקלט, היה על עו"ד לינצר לעדכן את בית המשפט על המשך המגעים, או לפי בקשת השופט, על התייתרות הדיון בעניין טוראל. אולם, ככל שהדברים משתקפים בפרוטוקול, עו"ד לינצר לא עדכן את בית המשפט בהמשך המגעים, שלא היו, רק כי עו"ד לינצר לא המשיך אותם.עו"ד לינצר לא עידכן את השופט בעניין זה, לא בישיבות הבאות (10.10.10, 26.12.10, 31.12.10) ולא בדרך אחרת. אף השופט עצמו לא ביקש לעדכנו על התפתחות המגעים בעניין זה. השופט, אמנם ביקש, בדיון מיום 8.7.10, לקבל הודעה על התייתרות הדיון. אולם, עדכון שופט על תוצאות מגעים כאלה הוא אך טבעי, ואפילו מתבקש, לאור דברי השופט בעניין מגעים אלה בין עו"ד לינצר לטוראל.

  • יודגש, שאף שמדובר במגעים שזכו לברכת בית המשפט או לפחות להכרתו בקיומם, השופט לא טרח להתעניין בהם ומה עלה בסופם. חוסר ההתעניינות יותר מאשר מתמיה, בעיקר מאחר שהשופט מדגיש כמעט בכל ישיבה, ולא פעם אחת, את חשיבות זמנו השיפוטי, את חוסר רצונו לבזבז זמן לריק ואת שמחתו אם יבוטל הדיון שהוא קבע בראיותיו של טוראל. חוסר ההתעניינות של השופט בתוצאתם של המגעים בין עו"ד לינצר ובין טוראל, עליהם הודיע עו"ד לינצר בבית המשפט קבל עם ועדה, מחזק את החשש הכבד שהשופט ידע על מהלכים אלו, הן את תחילתם, כפי שתואר קודם, והן את סופם ואת תוצאותיהם, שלא בדרך המלך, אלא במגעים ישירים בין השופט ובין התובעים או בא כוחם, שלא במסגרת ההליך המשפטי, אלא מחוצה לו.
  • התעניינות של שופט על תוצאות מגעים כאלה מנוגדת להתנהגות טבעית של בני אנוש וגם של שופטים, המגלים סקרנות על תוצאות של תהליכים שהיו שותפים להם בשלבים קודמים. העובדה, שהשופט אינו מגלה במישור הרשמי כל התעניינות בתוצאות הפניה של עו"ד לינצר למר טוראל יותר ממתמיהה, אלא אם יש לכך הסבר – שהשופט קיבל מידע על תוצאות מהלך זה בצורה לא רשמית, וקרוב לוודאי שלא ממר טוראל. ואכן, כאשר, במקרה אחר, כאשר, הצדדים, לרבות התובעים או ב"כ, לא הספיקו לעדכנו, השופט התעניין מיוזמתו על סיכומים בין הצדדים. היה זה לאחר שהשופט ביקש מהצדדים לבדוק אם הם יכולים להגיע להסכמות בדבר הצגת מסמכים, שמר גולדנברג רצה להגישם באמצעות מר שאול יהלום. אחרי ההפסקה, בה ניהלו הצדדים שיחות מחוץ לאולם, פנה אליהם השופט: "עכשיו אני רק רוצה לשאול לפני שאנו מסיימים, האם בהפסקה הייתה איז ההתקדמות בקשר לאותם מסמכים?" (עמ' 325, שורות 20 – 21).
גולדנברג פסי העביר את חוות הדעת המלאה כלשונה שהוכנה ע"י המומחים ד"ר מאיר גלבוע ועו"ד אראל גלבוע הקובעת ש"חובה לפתוח בחקירה פלילית נגד השופט בדימוס שאול מנהיים", לגופים ממלכתיים ואחרים במטרה, להורות על פתיחת חקירה פלילית כנגד השופט בדימוס שאול מנהיים ו/או בבקשה שירתמו, ממרום מעמדם ותפקידם, להוצאת החקירה הפלילית נגד השופט בדימוס שאול מנהיים, אל הפועל.
 ·  היועץ המשפטי לממשלה – מר יהודה וינשטיין
·   נציבות הביקורת על הפרקליטות – כב' הנציבה השופטת בדימוס, הילה גרסטל
·   יו"ר הכנסת – מר יולי אדלשטיין
·   משטרת ישראל – מפכ"ל המשטרה
·   משרד המשפטים – כב' השרה גב' ציפי ליבני
·   נציב תלונות על שופטים
·   משטרת ישראל – מפקד יחידת להב 433
·   מבקר המשטרה
·   שרים
·   חברי כנסת וגופים שחרטו על דגלם ביעור נגע השחיתות
·   פרופסורים מובילים מתחום המשפט הפלילי
·   פרופסורים מובילים מעולם האתיקה הרפואית ואחרים
·   אחרים

.

כעולה מחוות הדעת המלומדת, פסק הדין שניתן ע"י השופט בדימוס שאול מנהיים המשמש כבורר, כנגד גולדנברג פסי, ניתן בעילת היעדר התייצבות מישיבת הוכחות, בה היה אמור גולדנברג לחקור את דוד רובנר בעצמו, במועד בו שהה בבית חולים, לאחר שעורכי דינו של גולדנברג בצעד ערמומי, התפטרו מהייצוג, בתקופה בה גולדנברג חלה, בשתי מחלות קשות.

בפני השופט בדימוס שאול מנהיים, הובאו כל הפרטים והראיות שהתביעה הוגשה מסיבות נקמניות אישיות (עליהן הטיל צו איסור פרסום) ובהמשך לעדותו של גולדנברג, בתביעת הענק שהגיש נגד רובנר איש העסקים, אלפרד אקירוב

בשלב זה, לא ניתן לפרסם את הסיבות הנקמניות האמיתיות, שהניעו את זהבה ודוד רובנר, להגיש  את תביעתם חסרת השחר נגד גולדנברג פסי, בגין נסיבות אישיות גרידא, הקשורות בהם ובני משפחתם, מידע חיוני להבנת מרקם היחסים בין הצדדים, בהמשך להחלטת השופט בדימוס שאול מנהיים, (כלפיו טוענים המומחים בחוות הדעת החריפה, בין השאר, שקיים לכאורה קשר אישי סמוי עם הזוג רובנר וב"כ), להוציא צו איסור פרסום גורף על הראיות שהגיש גולדנברג פסי לבית המשפט.

מתוך תביעת הענק שהגיש איש העסקים אלפרד אקירוב נגד דוד רובנר בגין מצגי שווא, מעשי מרמה, עולה, שרובנר שיקר ורימה את אקירוב בשלב בו ביקש לגייס הון עבור אחת מהחברות הישראליות, אותן הוליך שולל בזכות מעמדו, (כולל חברת מולטימדיה קיד שייסד גולדנברג פסי) באותה תקופה, יחד עם מקורבים שלו לרבות רעייתו זהבה רובנר ששימשה עבורו כיסוי למעלליו הפיננסיים, כאשר הבטיח שערך מניותיהן של החברות לאחר מיזוגן עם חברות אמריקאיות ירקיע שחקים. 

בני משפחתו הקרובים של רובנר, היו מעורבים בחברות עליהן השתלט, במטרה לנשל את מייסדיהם מנכסיהם, כפי שעשה לגולדנברג פסי בדרכיי רמייה ובתרגילים ובמצגי שווא.

אין זה פלא, שרובנר דוד ששלט ביד רמה בנותני שירותים של החברות (ראה עו"ד בכר יצחק) והטיל עליהם את מרותו להגשמת חזונו השתלטות על חברות ישראליות בעלות טכנולוגיות ייחודיות, עשה הכל במטרה שהליכים משפטיים בהם נחשפו מעלליו, לא יגיעו למיצויים, כעולה גם מחוות הדעת של המומחים ד"ר מאיר גלבוע ועו"ד אראל גלבוע הקובעת, ש"חובה לפתוח בחקירה פלילית נגד השופט בדימוס שאול מנהיים".

מצ"ב מתצהיר עדות ראשית של גולדנברג לעניין עדותו נגד דוד רובנר בתביעה שהגיש נגדו אלפרד אקירוב, בהמשך לזימונו ע"י בית המשפט, עדות שאילצה את רובנר בהמלצת כב' השופטת, להתפשר עם מר אקירוב, במקום שיוצא נגדו פס"ד חמור בעל היבטים פליליים.

  1. התביעה הינה פרי מימוש איומו של התובע 2 (לא במקור דוד רובנר) כלפיי לאחר שמסרתי בבית המשפט המחוזי בת"א את עדותי בתביעה שהגישה חברת אלרוב נדל"ן ומלונאות בע"מ, שבבעלות איש העסקים אלפרד אקירוב נגד מעשיי המרמה של התובע 2. התביעה שהוגשה נגד תובע 2 (לא במקור דוד רובנר) הייתה ע"ס 6 מיליון דולר כנגד מעשה רמייה, הבטחות שווא ומצגי שווא. עם סיום עדותי, התריס התובע 2 כלפיי, בצירוף תנועת יד מאיימת ובנוכחות אחרים "אתה עוד תראה". 12 ימים בלבד נדרשו לתובע 2 (לא במקור דוד רובנר) מאז שניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בתיק האמור, במסגרתו חויב התובע 2 (לא במקור דוד רובנר) לשלם סך של מאות אלפי דולרים, על מנת לממש את איומו ולהגיש את התביעה דנן על סכום אסטרונומי של 11 מיליון ש"ח.
  1. התובע 2 (לא במקור דוד רובנר) אשר חשש מאוד לעורו לאחר שבמהלך המשפטי של מר אקירוב נגדו באופן אישי, הסתבר מהעדויות שעלו בפני בית המשפט שאומנם הוא הונה, שיקר והטעה במצח נחושה את מר אקירוב ואחרים, בחר למרות הצהרותיו המקדמיות השחצניות כהרגלו, להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, בעיקר לנוכח המלצתה של כב' השופטת לעשות זאת בתום עדותי בבית המשפט.
  1. שמו של התובע 2 (לא במקור דוד רובנר) הוכפש על ידי העיתונות בכל הקשור לפרסום כתבות לא מחמיאות על מעלליו בסוף שנת 2000, בסמוך להתרסקות החברה שגרם, על התנהלותו הבלתי תקינה והערמומית במיזוגי חברות שניהל, הוביל ויזם בין חברות ישראליות לחברות בנסד"ק.
  1. במהלך מתן עדותי (לא במקור גולדנברג פסי) במשפט אקירוב נגד תובע 2 (לא במקור דוד רובנר) חוויתי שני אירועים המעידים על דרכם של התובעים ( זהבה ודוד רובנר)

החשש הכבד של דוד רובנר שיינתן נגדו פסק דין חמור, בהמשך לעדותו של גולדנברג פסי במשפט שניהל נגדו אלפרד אקירוב, הניע אותו ואת עורכי דינו, למהר ולהתפשר בתיק, אשר רק חלקים מפשרה זו גלויים לציבור.   

פרסום בעיתון גלובס על ניצחונו של אקריוב על רובנר

אקירוב ניצח

 

חלקים מתוך כתב התביעה של אקירוב נגד רובנר

 

תביעת אקירוב 1תביעת אקירוב 2

תביעת אקירוב 3תביעת אקירוב 5תביעת אקירוב 4