חוות דעת שנערכה ע"י מומחים קובעת "חובה לפתוח בחקירה פלילית נגד השופט בדימוס שאול מנהיים"

תלונה ששלחה לועדת האתיקה עו"ד ד"ר לימור זר גוטמן מומחית בתחום האתיקה, נגד עו"ד יצחק בכר והתייחסות ועדת האתיקה בראשותו של עו"ד אפרים נוה, להתנהגות הכוחנית והלשון הבוטה של עו"ד יצחק בכר.

 

 

במסגרת הכנת דו"חות כספיים של חברת מולטימדיה קיד בינה בחינוך, ע"י פירמת רואי החשבון הידועה BDO  – שלמה זיו ושות', עליה השתלט רובנר דוד באמצעות אשתו זהבה וקבוצת נשים אמריקאיות שבעליהן היו שותפים עם משפחת רובנר בחברות ישראליות נוספות באמצעותן גייסו הון רב שירד לטמיון, ביקש רו"ח דני מרגלית בחודש ספט' 2000, להוסיף הערת עסק חי בדו"חות.

בקשת הפירמה נבעה ממצבה הפיננסי הגרוע של החברה, בהמשך לפתיחת חקירת נאסד"ק שנוהלה נגד רובנר וחבריו האמריקאים לעניין, "עסקאות מפוקפקות בטכנולוגיה ישראלית" בשוק ההון האמריקאי, כפי שפורסם לראשונה בישראל בעיתון גלובס ביום – 25/26 ביוני 2000.

בנק מזרחי אצלו נוהל חשבון החברה וחשבונותיו האישיים של רובנר, הקפיא את פעילות החברה בהמשך לדיווחים בעיתונות על החקירה נגד רובנר, רובנר לא התייצב לפגישה עם מנהלי הבנק וגרם לבנק להקצין את עמדותיו ! 

בפוסט הייעודי המפורסם בבלוג לעניין זה, מצורף מידע רחב על המיזוגים במהופך שהוביל רובנר, כפי שפורסמו כבר בחודש יוני 2000  בעיתון הכלכלי האמריקאי "BARRONNS" , מהלכים שהביאו לחורבן וריסוק של חברות, הפסדי עתק למשקיעים, לבנקים, למוסדות פיננסיים ולעובדים והכל במטרה, לעשות "כסף קל ורב" המוערך במאות מיליוני דולרים, על חשבונם של מייסדי ועובדי החברות הישראליות.

בחודש ספט' 2000, רובנר חשש מאוד על בסיס מידע שהועבר לגולדנברג ואליו שאשתו והוא ייעצרו בארה"ב. רובנר עשה מאמץ ניכר למנוע את הוספת הערת עסק חי בדו"חות. ביום – 28.9.2000,  התחייב רובנר בפני רו"ח מרגלית: "במידה ולחברה תיווצר בעיה של תזרים מזומן, בעלי המניות ידאגו להמשך פעילותה כעסק חי."

רובנר שיקר והכשיל את רו"ח מרגלית בעמידה במחויבויותיו המקצועיות, רובנר פעל בפועל לריסוקה של חברת מולטימדיה קיד ומחק את חברת האם ממסחר בנסד"ק בארה"ב, מחיקה וולונטרית, במטרה להפסיק את החקירות כנגדו ולמנוע התמודדות עם תוצאות ההרס שהביא על החברה כמו גם על חברות אחרות.

החברה נקלעה למצוקה כספית חמורה, בהמשך ישיר לפרסומים ולחקירות האינטנסיביות נגד רובנר, למרות התחייבותו רובנר סירב להמשיך את פעילות החברה כעסק חי.

מסמך חשוב ומהותי, זה הובא בפני השופט (בדימוס) שאול מנהיים.

רו"ח דני מרגלית היה אמור לשמש עד מטעמו של גולדנברג פסי.

הפסקת ההליך המשפטי ע"י השופט (בדימוס) מנהיים שאול בנסיבות המתוארות בחוות הדעת המקצועית, חסמה בפועל את עדותו חסרת התקדים של רו"ח מרגלית, בעלת ההשלכות ההרסניות כלפיי רובנר.

הפסקת ההליך ע"י השופט (בדימוס) מנהיים, חסמה בפועל את מסכת ההגנה והתביעה הנגדית, של גולדנברג שלא נשמעה כלל, הפסקה שלא אפשרה להשמיע את עדותם של אישים מרכזיים, מהארץ ומהעולם, כנגד מעלליהם של רובנר זהבה ודוד.

רו"ח דני מרגלית שהיה מעורה ומעורב בטלטלה שעברה על החברה אותה ייסד גולדנברג עליה השתלטו הזוג רובנר, העביר לידיו של גולדנברג את התרשומת מיום – 28.9.2000  (שנערכה בהמשך לסיכום שיחה עם דוד רובנר) וציין בפניו בהבלטה: "שמור היטב את המסמך החשוב הזה, הוא משמש כתעודת ביטוח עבורך".

עיתון גלובס פרסם ביום 21.12.2000 כתבה על מחיקת החברה ממסחר ועל התרגילים של משפחת רובנר בהשתלטותה על החברה שייסד גולדנברג פסי, שמטרתם הטבות למקורבים. הכתבה מתייחסת לחקירת נאסד"ק שנוהלה נגד רובנר ושותפיו והמצב אליו נקלעה החברה בעקבותיה. כעולה מהכתבה רובנר התכחש למחויבויותיו להזרמת ההון הנדרש להמשך קיומה.

 

סעיף 12 מחוות הדעת שנערכה ע"י המומחים ד"ר מאיר גלבוע ועו"ד אראל גלבוע:

12. התנהלות השופט וטיפולו בבקשות דחיית דיון שהגיש ב"כ התובעים:
    • החשש באשר לפגמים בשיקול דעתו של השופט מתעצם לכדי חשד של ממש, כאשר בדיון שנערך ביום 10.10.2010, ביקש ב"כ התובעים, עוה"ד לינצר להפסיק את הדיון: "אדוני, אני בכל אופן אבקש להמשיך את החקירה בישיבה נוספת." (עמ' 528, שורות 19-18), בקשה שהתקבלה ע"י השופט.
    • טעמו של עו"ד לינצר בבקשתו היה עימו: "אני רוצה להבהיר, אני כשאני הגשתי את הבקשה שלי, הגשתי, אני לא במיטבי אבל לקחתי שני אקמול בבוקר, אני יכול להחזיק ואני יכול לקחת עוד, אין לי בעיה בנושא הזה, הבעיה שלי הייתה בעיקר שאני לא הייתי במשרד כמה ימים לגבי הכנת, זה הדבר, הנקודה המדויקת ויש כאן, מדובר באלפי מסמכים שצריך לעבור עליהם ועל הבסיס הזה ביקשתי,"(ההדגשה לא במקור, א.ג. מ.ג.)(עמ' 528, שורה 22 – עמ' 529, שורה 1). התירוץ של עו"ד לינצר הוא שלקח שתי גלולות אקמול (!), אך הסיבה האמיתית, אותה הוא נאלץ לחשוף בפני בית המשפט, אינה הגלולות שנטל, אלא שהוא התייצב לדיון אף שלא התכונן אליו, מכיוון שלא התייצב במשרדו. למרבה הפלא השופט נענה לבקשתו. עניין המעורר תמיהה, הייתכן כי עו"ד מנוסה (כ-30 שנות ניסיון לדבריו) יגיע לדיון כשהוא אינו מוכן, ותמיהה רבתי מדוע נענה השופט לבקשתו זו, בשעה שבקשות המבוססות על חוליו של הנתבע 1, מר גולדנברג, נדחו על-ידו שיטתית.
    • היענות השופט לבקשת עו"ד לינצר להפסיק את הדיון ולדחות את המשכו, מנוגדת להוראת נוהל של נשיאת בית המשפט העליון בעניין זה. הוראת נוהל מס' 1-10: "טיפול בבקשות לדחיית מועדי דיונים", שפורסמה ביום 1.2010 והייתה בתוקף מיום 1.3.2010, כלומר חודשים רבים לפני הדיון בו ביקש עו"ד לינצר את בקשת הדחייה. בהוראת נוהל זו נקבע מפורשות כי על המבקש לפרט בטופס הבקשה "מהן הנסיבות בהן לא ניתן לנהל את הדיון באמצעות עו"ד אחר". בדיון זה כמו בקודמיו נטלה חלק עוה"ד איילת קרני, אף היא באת כוח התובעים. מכאן ע"פ הנוהל לא היה מקום להפסיק את הדיון, אלא להמשיכו כאשר את החקירה תבצע עוה"ד קרני, וחזקה היא, שכעו"ד סבירה, עוה"ד קרני הגיעה מוכנה היטב לדיון. זאת ועוד, בנוהל הנשיאה מס' 1-10 סעיף 1 נאמר במפורש שרק מחלה ממשית עשויה להיות עילה מוצדקת לדחיית הדיון, אך בתנאי שלא ניתן היה להיערך לכך בצורה אחרת, כגון קיום הדיון ע"י בא-כוח אחר, ומכאן שעל השופט היה להחליט כי יש להמשיך את הדיון כאשר התובעים יהיו מיוצגים ע"י באת כוחם, עוה"ד קרני, אך השופט בחר להחליט בניגוד לנוהל הנשיאה.

• עו"ד לינצר הגיש בקשה לדחיית הדיון (בקשה מ-7.10.10), אך לא צירף אליה כל תעודה רפואית, והוא אף לא עמד בהתחייבותו בבקשה להמציא לבית המשפט תעודה כזו. בית המשפט קיבל את הבקשה מבלי שביקש את תגובת מר גולדנברג. על אף זאת, השופט נענה לבקשה ללא חקירות על מהותה של מחלת עו"ד לינצר, וללא דרישה להמצאת תעודה רפואית, בניגוד חריף להתנהלותו בבקשות מר גולדנברג לדחיית מועדי דיון מטעמים רפואיים, שהגיש מסמכים רפואיים רבים, גם אם לא כולם תעודות רפואיות על פי דין. יש להדגיש בשנית את נוהל הנשיאה המצוטט לעיל, ולפיו רק מחלה ממשית תהווה עילה לדחיית דיון, והרי עו"ד לינצר הופיע לדיון ללא כל אישור רפואי ובוודאי בלא תעודה רפואית כדין, אף שבניגוד למר גולדנברג, חזקה היא שהוא, כעו"ד סביר, שאף דרש מבית המשפט לחייב את מר גולדנברג להמציא תעודה רפואית כדין, יודע כי היה עליו להציג תעודה רפואית כאמור. מכאן שעל השופט היה לפעול על פי הנוהל ולדחות על הסף את בקשתו של עו"ד לינצר, אולם הוא לא עשה כן, וזאת בניגוד לעמידתו על כל קוצו של "י" עם מר גולדנברג, כמפורט בסעיף 11 לעיל.
• גם אדם ללא כל השכלה רפואית יתרשם בקלות רבה כי אין כל אפשרות להשוואה בין מחלתו של עו"ד לינצר, שהטיפול בה הוא באמצעות "כדורי אקמול", ובין מחלותיו של מר גולדנברג, שתופעות הלוואי שלהן והטיפול התרופתי, לרבות תרופות נוגדות דיכאון וכימותרפיה, לו נזקק מר גולדנברג היו מוכרים היטב לשופט (שהיה, כזכור, שותף להטלת החיסיון על מצבו הרפואי של מר גולדנברג). הקבלה המיידית שלבקשת הראשון והדחייה שלבקשותיו של מר גולדנברג, מעידה כאלף עדים על יחס לא שוויוני. יחס זה, חוסר ההתייחסות למצבו הרפואי האמיתי של מר גולדנברג שליחתו להביא תיעוד רפואי בהפסקה קצרה בין ישיבות, מעידים לא רק על הפלייתו לרעה של מר גולדנברג, אלא גם על התעמרות בו.
• הייתכן ששופט שסירב לקבל בקשת דחייה שגובתה במסמכים רפואיים (ואשר אותו שופט, בדיון שנערך שבוע קודם, ביסס עליהם את החלטתו לבטל דיון, אף שכל שאר בעלי הדין התייצבו לדיון זה), לא ידרוש מעו"ד לינצר תעודה רפואית כדין המוכיחה כי אכן היה חולה במחלה ממשית עובר לדיון וכי התייצב חולה לדיון? אין זאת אלא שהשופט הפגין אמות מידה מנוגדות בתכלית ביחסו למר גולדנברג וביחסו לעו"ד לינצר, ועניין זה, המעיד על אפלייתו של מר גולדנברג לרעה, אומר דרשני.
• אך בכל אלה לא סגי, בניגוד לתקסד"א ובניגוד גמור לנוהל הנשיאה, קיבל השופט שתי בקשות דחייה בלא תגובת בעלי הדין שכנגד:
  • התובעים באמצעות ב"כ הגישו בקשה לדחיית מועד דיון בלא שצירפו את עמדת בעלי הדין האחרים בטענה חסרת בסיס, שהיה על השופט, ולו מעצם העלאת טענה זו בלבד, לדחות את הבקשה ולחילופין לחייב את ב"כ התובעים לקבל את עמדת בעלי הדין האחרים. וכך כתב עו"ד לינצר הנכבד בסעיף י"ב לטופס א' (בקשה לדחיית מועד דיון שלא מטעמים הקשורים בקיום דיון באותו מועד לפני שופט אחר): "עמדת יתר בעלי הדין: לא נתבקשה בעלי הדין האחרים אינם מיוצגים". כאן נבחן שופט בהגנתו על קיום הליך הוגן, השימוש בטעם שבעלי הדין האחרים אינם מיוצגים, וקבלת הבקשה ע"י השופט מעידים כי השופט לא קיים הליך הוגן.
  • המקרה לעיל אינו המקרה היחיד, גם בבקשה נוספת שהגיש עו"ד לינצר בשם התובעים הוא לא ביקש את עמדת הנתבעים, ובהסבר שנתן לכך היה שעמדת הנתבעים 1 ו-2 אינה רלוונטית שכן נגדם הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר, ועמדת הנתבע 3 "אין בכוחה לשנותו" (את הנתון שיתכן ויינתן פס"ד בהעדר נגד הנתבעים 1 ו-2). האם באמת אין בכוח עמדת הנתבע 3 לשנות? אם כך הוא הרי שאין המדובר בהליך הוגן, וכנראה שב"כ התובעים, עו"ד לינצר, ידע היטב מדוע עמדת הנתבעים אינה יכולה לשנות. יודגש, על ההליך להיות הליך הוגן ועל הצדק להיראות, אך גם במקרה זה מתעלם השופט מכך שלא עמדה לנגד עיניו עמדת הנתבעים, ובהם עמדת הנתבע 3, ולו למראית עין שלהליך הוגן בלבד.
• הנה ראינו כי השופט, באופן שיטתי, מבכר את עמדת התובעים ובא כוחם, ונמנע מליתן לנתבעים אפשרות להגיב לבקשותיו לדחיית מועד דיון בניגוד לדין. בכך, אישר השופט למעשה את ההתנהלות הנפסדת של ב"כ התובעים, הסכים עימה והוכיח כי לכאורה אין ביכולתו, ובעיקר שאין ברצונו, לקיים הליך הוגן. בכך הוא קיפח בצורה שיטתית זכויות דיוניות של הנתבעים, שזכותם, מכוחס"ק 241(ג) לתקסד"א, להגיב לכל בקשה של התובעים, גם אם לא יהיה בתגובתם כדי לשנות מהחלטתו. זאת ועוד, זכות התגובה של בעל הדין שכנגד בולטת בס"ק 241(ד), הקובע שהשופט רשאי להחליט על סמך הבקשה, תגובת המשיב ותשובת המבקש בלבד, ומכיוון שהתקנות הן דווקניות אין בסמכותו להחליט בלא מתן זכות תגובה למשיב.

עו"ד לינצר הגיש בקשה לדחיית הדיון (בקשה מ-7.10.10), אך לא צירף אליה כל תעודה רפואית, והוא אף לא עמד בהתחייבותו בבקשה להמציא לבית המשפט תעודה כזו.

 

מתוך פרוטוקול הדיון מיום 10.10.10

עמ' 528-530

עו"ד לינצר:     אדוני, אני בכל אופן אבקש להמשיך את החקירה בישיבה נוספת.

כב' השופט:      אנחנו במילא עומדים לצאת להפסקה עכשיו חצי שעה, השאלה אם אדוני יאזור כח בחצי שעה הזאת בשביל להמשיך קצת?

עו"ד לינצר:     אני רוצה להבהיר, אני כשאני הגשתי את הבקשה שלי, הגשתי, אני לא במיטבי אבל לקחתי שני אקמול בבוקר, אני יכול להחזיק ואני יכול לקחת עוד, אין לי בעיה בנושא הזה, הבעיה שלי היתה בעיקר שאני לא הייתי במשרד כמה ימים לגבי הכנת, זה הדבר, הנקודה המדויקת ויש כאן, מדובר באלפי מסמכים שצריך לעבור עליהם ועל הבסיס הזה ביקשתי,

כב' השופט:      זהו, שלדעתי נטו בתיק הזה אם יש כמה עשרות זה הרבה, כל השאר זה ברוטו,

ת:                   זה טארה, כלומר יש פה טארה ענקית, יש פה יחסים, פרופורציות מוזרות.

עו"ד לינצר:     אני עדיין מבקש למצות את החקירה, אני גומר אותה בישיבה אחת, אני אעשה אותה קצרה מאוד, אני רוצה באמת לעבור, זה מה שאני רוצה לעשות, רוצה לאפשר לי להכין חקירה קצרה וממצה על-פי המסמכים שנמצאים.

כב' השופט:      טוב, הבעיה היא רק שתאריכים אין. רצון יש, תאריכים אין.

עו"ד לינצר:     אדוני רואה שאני מזיע למרות ה-,

כב' השופט:      אה, את זה אני מיד פותר.

עו"ד לינצר:     למרות המזגן.

כב' השופט:      בשלט הזה אני מוריד ל- 18 ואדוני קופא.

עו"ד לינצר:     לא, זה מהכדורים, זה מהכדורים, זה יוצא החוצה. ברוך השם, זה טוב.

כב' השופט:      אני חוששני שנובמבר הוא חודש איום ונורא. יש לי ימי הרכב שגם אם הם ריקים אז כתוב לי יום הרכבים, אז אל תיגע בו מה שנקרא, אל תיקח מה שלא שלך וזהו.

עו"ד לינצר:     בתיקים אזרחיים אדוני יושב?

כב' השופט:      גם. לשאלה הזאת התשובה הנכונה היא ג', שתי התשובות נכונות, גם. אני יושב מפעם לפעם גם בערעורי דן יחיד, גם בהרכבים וגם בהרכבים פליליים. לפי צורך. עיקר עיסוקי תיקים אזרחיים ערכאה ראשונה וזה, אם אתם שואלים אותי, זה גם מה שאני הכי אוהב לעשות. ערעורים פחות מענין אותי, אבל צריך, זה חלק מהעבודה וצריך.

5.12.10 שם יש לי יום בשבילכם,

עו"ד לינצר:     איזה יום זה?

כב' השופט:      זה יום א'.

עו"ד לינצר:     חנוכה חברתי צריכה להיות עם הילדים שלה ואני מאוד מאוד מנסה לסייע לה,

כב' השופט:      תביאו סופגניות, עופרת יצוקה, לביבות מעופרת יצוקה. אבל התשובה בגוף השאלה, בגלל שזה חנוכה עוד יש לי קצת זמן שם. אני יכול להציע לכם אלטרנטיבית את יום ב' ה- 13.12.10. דצמבר מר לינצר,

עו"ד לינצר:     אני מבקש רשות מאדוני לעשות דבר, אני רוצה לקחת סוכריית מציצה, סליחה שאני,

כב' השופט:      סטרפסילס?

עו"ד לינצר:     כן.

.

יום לפני פרישתו ביום – 14.1.2015, נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופט א. גרוניס, נענה לבקשת גולדנברג פסי להסרת צו איסור פרסום מהערעור על פסלות השופט (בדימוס) שאול מנהיים, בהמשך להתנגדותם של הזוג רובנר להסרת איסור הפרסום וניסיונם לרתום להליך, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופט א. גרוניס, את השופט (בדימוס) שאול מנהיים, ניסיון שנחל כישלון!

גולדנברג פסי מפנה את תשומת ליבו של נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופט א' גרוניס, לשקריו של עו"ד שמואל א. לינצר, בהמשך לבקשתו של גולדנברג להסיר את צו איסור הפרסום על ערעור בטענת פסלות, נגד השופט (בדימוס) שאול מנהיים.

ב ב י ת        ה מ ש פ ט         ה ע ל י ו ן                                                         ע"א 4389/10

בשבתו כבית משפט לעניינים אזרחיים                                                                   דחוף!

 בירושלים

בעניין: 

1. פסי גולדנברג

2. פ.מ.ד. מערכות טכנולוגיות חינוכיות (1992) בע"מ

המבקשים; ע"י מבקש 1 בעצמו (שאינו עו"ד)

——————————————————————

    – נ ג ד –

1. זהבה רובנר

2. דוד רובנר

ע"י ב"כ עוה"ד שמואל א. לינצר מרח' מנחם בגין 7 רמת גן 52521

טלפון: 03-7519988 פקס: 03-7511332

דורון טוראל

מען למכתבים רח' פרופ' נחום 10 ראשוןן לציון

טלפון: 050-7425474

המשיבים;

בקשות דחופות מבית המשפט הנכבד לרבות, ליתן החלטתו בבקשה שהגיש המבקש מבלי לקבל את תגובת ב"כ המשיבים 1 ו – 2  לאור התנהלותו השיקרית והמטעה במזיד את בית המשפט הנכבד

בית המשפט הנכבד, מתבקש ליתן את החלטתו לעניין הסרת צו איסור פרסום שהתבקש ע"י גולדנברג פסי בשם המבקשים (להלן: "המבקש") ביום 8.12.2014, ללא קבלת תגובתו של עו"ד שמואל א. לינצר ב"כ המשיבים 1 ו-2 (להלן: לינצר") בהמשך לניסיונות, ההטעיה והמרמה של לינצר את בית המשפט הנכבד, בנסיבות הבאות.

מבוא

1. במהלך כל ההתנהלות בתיק נהג לינצר להטעות את בתי המשפט השונים, בתכססנות ובדרכיי הטעייה תוך כדי ניצול העובדה שהמבקש לא היה מיוצג. לינצר הגדיל לעשות, כאשר פנה לבית המשפט בבקשת לדחיית דיון, בה ציין, שבנם של התובעים הנו חלל צבא הגנה לישראל, עובדה שקרית חסרת כל שחר.
2. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, דנה בימים אלו ברכיב אחד מטענותיו של המבקש כלפיי לינצר במסגרת תלונה, שהוגשה לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, נגד לינצר.
3. בהמשך לתלונה שהוגשה בעבר נגד עורכת דין במשרדו של לינצר לועדת האתיקה, מגובה בחוות דעת מקצועית של ד"ר לימור זר גוטמן עו"ד, לעניין התנהלותה בתיק זה, נרשמה בתיקה הערה, בגין התנהלותה ו/או התנהגותה בעניין התלונה.
4. במידע גלוי, מואשם לינצר ע"י תאגיד המים מיתב ששלח ידו בכספיו של התאגיד בדרכים לא חוקיות. בגין מעשיו הוגשה ע"י התאגיד ומי שעמד בראשו חנוך מילוא כנגד לינצר, תביעה כספית ע"ס 380,000 ₪, תלונה למשטרת ישראל ותלונה אחת לפחות לוועדת האתיקה.
5. כפי שפורסם, פרופ' רון שפירא עו"ד, המייצג את מיתב ומילוא נגד לינצר, טוען נגד לינצר, במסמכי בית דין בין השאר:

"לינצר נטל סכומי כסף גדולים ממיתב תוך ניצול של האמון שנתנו בו"

"פיטוריו של לינצר נעשו אך ורק לאחר אובדן האמון בו ואל נוכח מעשיו הקשים"

"בפנינו תובע נטול תום לב, אשר הוציא תחת ידיו כתב תביעה רווי בדיות"

6. בין השאר פורסם שתלונה נגד לינצר לוועדת האתיקה בגין הטעיית הציבור נגנזה רק לאחר שלינצר תיקן את המעוות לאחר שציין שמות עורכי דין שאינם עובדים במשרדו בנייר המכתבים שלו, במטרה להגדיל דיווחי שעות, ללקוחותיו:

"1. ועדת האתיקה רשמה בפניה את התיקון שביצעת בנייר המכתבים שלך, לפיו רשמת   רק שמות של עורכי דין שכירים במשרדך.

2. בנסיבות אלו התלונה לעניין הכללת שמות עורכי דין שאינם עובדים במשרדך נגנזת."

נסיבות הבקשה

7. ביום 22.12.2014 הובא לידיעת המבקש בהמשך להחלטה שנשלחה אליו מבית המשפט הנכבד בהמשך לבקשתו מיום 8.12.2014, כי כב' הנשיא גרוניס הוציא החלטה ביום 12.12.2014, שלא הועברה מעולם לידיו.
8. מההחלטה של כב' הנשיא גרוניס, נודע למבקש, שלינצר הגיש בקשה דחופה לבית המשפט הנכבד שתוכנה לא הועברה לידיו, אלא רק בהמשך לפניית המבקש בעניין זה לבית המשפט הנכבד, ביום 22.12.2014.
9. בבקשה שהגיעה למבקש ביום 22.12.2014 מציין לינצר עובדה מקוממת, חסרת שחר ובדויה על פיה כביכול, לא קיבל מעולם לידיו את עותק הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט הנכבד לעניין הערעור על הבקשה לפסלות השופט שדן בתיק, כב' השופט בדימוס שאול מנהיים.
10. באין ספור מקרים בהליכים שונים, עשה לינצר שימוש חוזר שוב ושוב בהודעת הערעור שהגיש המבקש לעניין הפסלות וכן בהחלטה של כב' הנשיאה בדימוס השופטת דורית ביניש, בהמשך.

לינצר היה צד להחלטות שונות ובקשות שונות לעניין הגשת הערעור ע"י המבקש שנשענו על הבקשה עצמה.

הכרזתו ב"בקשה דחופה להמצאת מסמך" הנוכחית מיום 17.12.2014, שאין בידיו את בקשת הערעור, הינה שקרית ומטעה, כדרכו.

היעלה על הדעת, שמסמך כה מהותי , ערעור על פסלות השופט, שהוגש כבר ביום 8.6.2010, אליו קיימת התייחסות כה ענפה בכתבי בית דין בו מעורב לינצר, לא מצוי בידיו לטענתו עכשיו? 

11. מקרים ספורים בלבד לדוגמה, בהם לינצר עשה שימוש בהודעת הערעור על פסלות שהגיש המבקש, המעידים שטענתו לעניין זה, לפני בית המשפט הנכבד, בשקר יסודה:

11.1   ביום 27.7.2010 מתייחס כב' השופט בדימוס מנהיים בהחלטתו למצב ההליכים בערעור בבקשת הפסלות, שהגיש המבקש לעניין מהותי ביותר בו לינצר צד כמובן, האם יש ליתן פס"ד נגד המבקש.

מצ"ב מסומן א'

11.2   ביום 7.9.2010 הגיש לינצר בקשה לדחיית מועד דיון, ומבסס את נימוקיו לעניין הערעור שהגיש המבקש לעניין הפסלות.

מגדיל ומעצים לינצר להעיד על מעורבותו בערעור ומציין בסעיף 4 לבקשתו:

"ביום 7.9.10 הגישו התובעים הודעה לבית המשפט העליון בנוגע למצב ההליכים בתיק שבכותרת ובקשה ליתן עדיפות למתן החלטה בערעור הפסלות"

איזה בר דעת, יאמין ללינצר אשר הגיש בקשה לבית המשפט העליון לעניין הערעור שהגיש המבקש, מבלי שהערעור היה מונח לפניו! לינצר מעולם לא העביר למבקש את ההודעה לבית המשפט הנכבד.

מצ"ב מסומן ב'

11.3   ביום 17.9.2010 מתייחס כב' השופט בדימוס מנהיים בהחלטתו למצב ההליכים בערעור בבקשת הפסלות, בהמשך לבקשה שהגיש המבקש, בו לינצר צד כמובן.

מצ"ב מסומן ג'

11.4   ביום 9.12.2010 הגיש לינצר הודעה מטעם התובעים. בסעיף 2 ד' לבקשתו מציין לינצר:

"הנתבע הגיש בקשות רשות ערעור שונות על החלטותיו של בית המשפט, וכן ערעור על החלטתו של בית המשפט הנכבד שלא לפסול עצמו מלשבת בדין, כל בקשותיו נדחו"

היעלה על הדעת שלינצר עושה שימוש חוזר ונשנה בערעור ותוצאותיו, כבר לפני 4 שנים תמימות, מבלי שהודעת הערעור מונחת לפניו?

מצ"ב מסומן ד'

11.5  ביום 3.6.2012 הגיש לינצר תגובה לבית המשפט הנכבד לעניין הטלת חיסיון על מסמכיו הרפואיים של המבקש. בסעיף 12 ד' מציין לינצר לעניין הערעור וההחלטה על הערעור לרבות ציון מס' ההליך ותאריך קבלת ההחלטה.

היעלה על הדעת שלינצר עושה שימוש חוזר ונשנה בערעור ותוצאותיו, מבלי שהודעת הערעור מונחת לפניו?

מצ"ב מסומן ה'

11.6   ביום 6.3.2011 הגיש לינצר תגובה לבית המשפט לעניין בקשת המבקש לביטול פסק דין, כאשר בסעיף 69 לבקשה מודה לינצר באותיות קידוש לבנה, שקיבל לידיו את הבקשה לתוספת הערעור הפסלות שהגיש המבקש המשתרעת כולל נספחיה על למעלה מ-50 עמודים.

איך אפשר להאמין לגרסתו השקרית והמטעה של לינצר בבקשה הנוכחית לבית המשפט הנכבד, שהערעור שהוגש ע"י המבקש לא הוצג לו לטענתו.

מצ"ב עמ' ראשון של הבקשה עמ' 8 והעמ' האחרון החתום, מתוך 32 עמ'.

מצ"ב מסומן ו'

11.7   ביום 12.8.2010 מתייחס כב' השופט בדימוס מנהיים בהחלטתו לעניין הערובה שהפקיד המבקש בגין ערעור הפסלות שהגיש, בו לינצר צד כמובן.

מצ"ב מסומן ז'

11.8   ביום 20.9.2010 הודיע לינצר לבית המשפט שניתן פסק דין לעניין הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט הנכבד.

ההיתממות של לינצר בבקשה הנוכחית לבית המשפט העליון שכביכול בקשת הערעור המשמעותית שהשפיעה על ניהול תביעתו הנקמנית נגד המבקש, לא מצויה בידו הינה טענה משפילה ומקוממת.

מצ"ב מסומן ח'

 11.9   ביום 13.9.2010 הודיע המבקש לבית המשפט שטרם נקבע מועד לדיון בערערו בבית המשפט הנכבד. לינצר ידע שאמור להתקיים דיון בערעור ומוזר הדבר שלדבריו עכשיו בבקשתו להמצאת הערעור, שהערעור יהיה מונח לפניו בזמנים הרלוונטיים.

מצ"ב מסומן א'

12. בקשת לינצר מבית המשפט הנכבד, לעניין המצאת הערעור שמצוי כאמור בידיו מזה שנים ארוכות, נועדה, כחלק ממהלך טקטי גרידא, מול בית המשפט הנכבד ולשימוש ציני בניסיון להגן על מעלליו האחרים, מול ועדת האתיקה, שדנה בענייניו השונים.

בקשות המבקש מבית המשפט הנכבד

13. לאור חומרת התנהלותו של לינצר כעו"ד מול בית המשפט הנכבד, בית המשפט הנכבד מתבקש להעביר את המקרה לטיפול רשויות החוק.
14. לאור התנהלותו חסרת הרסן של לינצר, לרבות ביזוי בית המשפט, כאשר אינו מהסס להמשיך להוליך שולל ולרמות את כל הנקרה בדרכו, מתבקש בית המשפט הנכבד להעביר את המקרה לטיפולה של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.
15. לאור האמור, בית המשפט הנכבד מתבקש לא לאפשר ללינצר להגיש את תגובתו לבקשה שהגיש המבקש מיום 8.12.2014 ולחייבו בהוצאות לדוגמה.

מן הדין ומין הצדק להיענות לבקשות.

__________                                                                                                         __________

תאריך                                                                                                      המבקשים ע"י גולדנברג פסי

בקשת רובנר זהבה ודוד, לאפשר להעביר את החומרים שהגיש גולדנברג פסי לשופט (בדימוס) שאול מנהיים, מנשיא בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופט א' גרוניס, במטרה לצרפו להליך שביקש גולדנברג – הסרת צו איסור פרסום שהטילה נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופטת דורית ביניש, על החלטתה, לא לפסול את השופט (בדימוס) שאול מנהיים.

רובנר דוד וזהבה התנגדו להסרת איסור הפרסום על החלטתה של נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופטת דורית ביניש, הבקשה לא התקבלה ע"י נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופט א' גרוניס!

הבקשה הוגשה על ידי עורך דין "חדש" לכאורה שייצג את זהבה ודוד רובנר בהליך זה, עוה"ד שמשון שטיין מרמת גן, בפועל התגובות בהליך הוכנו ע"י עו"ד שמואל א. לינצר, כפי שיפורסם בהמשך. 

המסמך נשלח לגולדנברג פסי מהנהלת בתי המשפט לאחר שלא נשלח אליו ע"י עוה"ד של רובנר כמחויב.

החלטת נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופט א. גרוניס מיום 14.1.2015, להסיר את צו איסור הפרסום בהמשך לבקשתו של גולדנברג פסי 

..

בהמשך לטענות הזדון הנקמניות של זהבה ודוד רובנר נגד גולדנברג פסי בתביעה שהגישו נגדו, טענות מרכזיות התמקדו בפעילותה של עמותת "עדי עד הנצחות", בין השאר כהרגלם של בני הזוג רובנר, נטענו טענות גם נגד מנכ"ל העמותה תא"ל במיל' יצחק שגב, כמו גם נגד מאות פעילים מכובדים אחרים.

תא"ל במיל' יצחק שגב, ששירת בתקופה הגשת התביעה, כמבקר ונציב תלונות הציבור במשרד לביטחון פנים, הגיש תצהיר ארוך לבית המשפט בו פירט את פעילות העמותה והזים בתוקפנות את דברי הבלע של בני הזוג זהבה ודוד רובנר שהתחזו למשפחה שכולה.

קטעים מהתצהיר מצ"ב.

 תצהיר

אני הח"מ, יצחק שגב בעל ת.ז. מס' 64448707 לאחר שהוזהרתי כי עליי להצהיר אמת ואם לא אעשה כן אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, מצהיר בזאת כדלקמן:

אני עושה תצהירי זה לבקשתו של מר פסי גולדנברג (להלן "גולדנברג") בקשר לעמותת "עדי-עד הנצחות" (להלן: עדי-עד" או ה"עמותה") ובהתייחס לטענות שהועלו על ידי מר דוד רובנר ורעייתו זהבה רובנר בכתבי טענות בת"א 2648/05.

אני מסכים כי תצהירי זה יוגש במסגרת ההליכים המשפטיים בתיק האמור.

סעיף 1

הנני איש צבא הקבע לשעבר. שירתתי בצה"ל 30 שנה, בתפקידי פיקוד ביחידות קרביות. במהלך שירותי בצה"ל השתתפתי במרבית מלחמות ישראל, ובאחת מהן אף נפצעתי. בשנת 1993 השתחררתי מצה"ל בדרגת תת אלוף. בתפקידי האחרון הייתי אחראי על הביקורת לכשירות של צה"ל על כל זרויותיו במסגרת משרד הביטחון.

סעיף 3

כיום אני משמש כמבקר ונציב תלונות הציבור במשרד לביטחון פנים.

סעיף 13

בין פעילויות העמותה, ערכנו ערב להצגת המתנדבים שהם חברי המועצה הציבורית. אישים רבים, אשר לא נמנו על המועצה הציבורית של העמותה, ואשר ראו את חשיבות המפעל להנצחת חללי צה"ל, גב' אורה הרצוג, אלוף מיל' יוסי פלד, מר דני גילרמן, מר סמי קצב, מר יולי עופר, מר אורי דורי, מר אברהם בורג ועוד רבים וטובים אשר היו מוכנים לשתף פעולה למען מפעל זה.

סעיף 17

קראתי את האמור בכתב התביעה שהגישו ה"ה רובנר, והתקוממתי ביותר, וזאת בלשון המעטה. אני סבור, כי בדברים שנכתבו יש כדי לפגוע בשורה ארוכה של אנשים שעמלו והקדישו מזמנם וממרצם לשם ביצוע פרוייקט של הנצחת חללי צה"ל. חשתי תחושה קשה ביותר של פגיעה בי באופן אישי ובשמי הטוב למקרא הדברים. במיוחד הדברים אמורים לגבי הטענה כאילו בפעילוה של העמותה היה ולו שמץ של מראית עין או פיקטיביות או שהציגה מצגי כזב. נדרשת מידה רבה של עזות מצח לייחס לעמותה או לי דברים כאלה, במיוחד לאחר שתרמתי מזמני וכספי לטובת קידום מטרותיה של העמותה.

סעיף 18

אין שחר לדברים שנכתבו: את גולדנברג הכרתי כשבוע לאחר כניסתי לתפקיד מנכ"ל העמותה. לא גולדנברג לא היה מעורב במינויי.

.

חוות דעת ניטרלית מקצועית שנערכה ע"י ד"ר לימור זר-גוטמן עו"ד מומחית בתחום האתיקה נגד עו"ד חגית גליקו ממשרדו של עו"ד שמואל א. לינצר המצביעה על עבירות אתיות שעברה עו"ד חגית גליקו בהליך המשפטי ובעקבותיה, החלטת ועדת האתיקה ועד מחוז ת"א לשכת עורכי הדין בישראל לרשום לעו"ד חגית גליקו ממשרדו של עו"ד שמואל א. לינצר, הערה בגין התנהלותה ו/או התנהגותה בעניין התלונה שבנדון ! 

                                                               ד"ר לימור זר-גוטמן, עו"ד

השומר 82, זכרון יעקב 30900

טלפון/פקס: 04-6290555

zergutmanl@colman.ac.il

2 יולי 2009 

לכבוד: מר פסי גולדנברג

הנדון: מתן חוות דעת מומחה בעניין  ההודעה לבית המשפט על סיום הליך גישור ב- ת.א. (מחוזי, מרכז) 10870-12-08, 2341-09-08

פתח דבר

1. נתבקשתי לתת חוות דעתי בעניין ההודעה על סיום הליך הגישור שנמסרה על-ידי ב"כ התובעים לבית המשפט ב- ת.א. (מחוזי, מרכז) 10870-12-08, 2341-09-08. וזו נוסח ההודעה: 

הודעה לבית המשפט על סיום הליך גישור

1. התובעים מתכבדים להודיע לבית המשפט כי הליך הגישור בין הצדדים הסתיים ללא הצלחה.
2. התקיימה ישיבת גישור אחת בנוכחות באי כח שני הצדדים ועוד שתי ישיבות עם התובעים ובאי כוחם.
3. לאחר ישיבות עם התובעים ובאי כוחם, הייתה אמורה להתקיים ישיבה עם הנתבע 1 ואו עם באי כוחו.
4. כפי שנמסר לח"מ ע"י המגשרת, עוה"ד מרים קליינברג-אתר, הנתבע 1 הסכים לקיים ישיבת גישור בנוכחותו ביום 11/6/09 אולם זמן קצר לפני מועד הישיבה הודיע בא כוח הנתבע למגשרות כי אין בכוונת מרשו להתייצב לישיבה וכי הליך הגישור הסתיים.
5. חוות הדעת תראה כי יש בהודעה האמורה משום הפרת חסיון וסודיות וכפולה. תחילה מצד המגשרות אשר הפרו את חובת הסודיות המוטלת עליהם לפי החוק בכך שמסרו מידע סודי לידי הצד השני לגישור. ובהמשך, הפרה על-ידי ב"כ הצד שכנגד, עו"ד חגית גליקן, אשר הפרה את הוראת החסיון ואי הקבילות שבחוק בכך שהעבירה מידע חסוי לידי בית המשפט. הפרה זו גם מהווה עבירה משמעתית על חוק לשכת עורכי הדין.

א. חשיבות השמירה על הסודיות והחיסיון של הליך הגישור

1. הליך הגישור הוא הליך בלתי פורמאלי הבא לאפשר לצדדים לסכסוך לדון באופן חופשי בסכסוך בניהם תוך העלאת רגשות, דעות, אינטרסים ועוד. הליך הגישור מחייב מעצם מהותו תקשורת חופשית, פתוחה וכנה בין הצדדים. תקשורת כזו יכולה להתקיים רק תחת מעטפת בטוחה של שמירה על סודיות. שמירה על סודיות היא ערך מכונן בהליך הגישור. בלעדיה, יחששו אנשים מלפנות לגישור.

שמירה על סודיות הליך הגישור מעודדת אנשים לפנות לגישור בכך שהיא מבטיחה להם שהמידע שיימסר על ידם בגישור לא יוכל לשמש נגדם בהליך משפטי אם הגישור ייכשל. שמירה על סודיות מבטיחה שהמגשר יוכל לבצע את עבודתו הואיל והצדדים לא יחששו לנהל בינם לבין עצמן ועמו שיחות חופשיות. ללא השיחות החופשיות, המתקיימות רק הודות להבטחת הסודיות, יגשש המגשר את דרכו באפילה בניסיון למצוא את המפתח ליישוב הסכסוך.

לדעתי, חשיבות הסודיות בגישור אף עולה על חשיבות הסודיות ביחסי עורך דין לקוח בהיותה יסוד מכונן בלעדיו לא יתקיים גישור. כך שאם החוק מכיר בסודיות רחבה וחזקה ביחסים שבין עורך דין ללקוח הרי שבמקרה של גישור צריכה להתקיים אותה סודיות רחבה וחזקה, אם לא יותר מכך.

2. המחוקק הישראלי שותף בדיוק לתפיסה זו בדבר חשיבות הסודיות בגישור. מסיבה זו הוא הקדיש מספר הוראות חוק חשובות הבאות להבטיח שהסודיות תשמר הלכה למעשה בגישור. הוראת החוק הראשונה קבועה בסעיף79ג(ד) לחוק בתי המשפט לפיה: "דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו כראיה בהליך משפטי אזרחי."

תקנה 5 לתקנות בתי המשפט (גישור) העוסקת בחובות המגשר מכילה שלושה תתי-סעיף העוסקים כולם בחובת הסודיות שעל המגשר. הוראות אלו יסקרו בחלק ב לחוות הדעת.

3. גם בתי המשפט שותפים ומחזיקים בתפיסה בדבר חשיבות הסודיות בגישור, ובהבטחת הגנה רחבה עליה. בפסק הדין המרכז בסוגיה בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית (ניתן בתאריך 31/12/2008) מביע בית המשפט העליון בצורה ברורה השקפה זו בדברים הבאים שמפאת חשיבותם יובאו כאן במלואם:

"חסיון וקבילת דברים שנמסרו – בהליכי גישור

ט"ו.       כללם של דברים – שיטת המשפט בישראל מעדיפה, וטעמיה עמה, הן של דרכי שלום הן של עומס, שצדדים לסכסוך ינהלו משא ומתן ויגיעו להסדר מוסכם מבלי להזדקק להכרעה שיפוטית. מסיבה זו – ועל מנת להבטיח "משא ומתן חופשי" – הכירה הפסיקה באי קבילות ובחיסיון החלים על מסמכים שנוצרו במסגרת משא ומתן לפשרה (ע"א 440/75 זנדבנק נ' דנציגר, פ"ד ל(2) 260; ע"א 172/89 סלע חברה לבטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311):

"ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע" (ענין סלע, 333 – הנשיא שמגר).

קרי, על אף הרתיעה מפני יצירת חסיונות (ראו בג"צ 9197/06 יחיא נ' ראש המטה הכללי (טרם פורסם)) והרצון לנהל הליכים משפטיים "בקלפים גלויים" (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב, פ"ד נה(1) 515) – מוכנה שיטת המשפט לשלם מחיר מסוים כדי לאפשר משא ומתן גלוי ללא מורא של שימוש במידע בהליך עתידי. כללים אלה חלים – כך נקבע בפסיקה – גם על מסמכים שנוצרו כהכנה וכחלק מהליכי יישוב סכסוך חלופיים (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (טרם פורסם)) ולענייננו גישור. הדבר מעוגן בשכל הישר; בהליך משא ומתן, מתבקש משתתף להתייחס לאפשרויות שיש בהן ויתור על זכות שבדין – ונכונותו לעשות כן תלויה במידת הבטחון שלא ייעשה בכך שימוש כנגדו אם תידרש הכרעה על פי דין. בתי המשפט מודעים לכך שויתור במהלך מו"מ אינו מהווה הודאה בזכות הצד שכנגד, אך בעלי דין חוששים כי קלפיהם ייגלו לעין השמש, ויגרמו להשפעה פסיכולוגית על בית המשפט, כביכול "הנה הוא – הצד – כבר היה מוכן לקבל פחות, נפסוק לו כך". מכשול זה שאינו תקף ככלל, יש להסיר מדרך הגישור.

ט"ז.      להגנה על "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור" עוד מעלה יתירה שבדין על פני משא ומתן אחר – שכן לאלה נקבע דין ספציפי:

"דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" (סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט).

"כל שהוחלף במסגרת הליך הגישור, בין בעלי הדין לבין עצמם וביניהם לבין המגשר, בין בעל-פה ובין בכתב, חסוי הוא וחסין מגילוי וליתר דיוק: אסור בגילוי" (ת"א (שלום תל אביב) 72677/04 סברס יזמות וייצוג – אוליאמפרל גיל בע"מ נ' ארמה (לא פורסם) – השופט יפרח). חסיון זה (לענייננו חשובה אי הקבילות, אך בנסיבות אין צורך להיכנס להבחנות) חל גם על "מסמכים הנערכים לצורך הליך הגישור, כגון: רשימות המגשר, הצעות של צדדים, הצעות מגשר וטיוטות הסדרי גישור" (סטי, עמ' 104), ותכליתו: "הינה הפרדה, חיץ בין הליך הגישור לבין הדיון המשפטי" (שם, עמ' 102):

"הליך הגישור מבוסס, בין היתר, על עקרון ההפרדה בין הליך הגישור להליך המתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לחלוק בפתיחות את המידע שנועד לקדם את המשא ומתן בין הצדדים, גם אם אין, ברצונם או בכוונתם, להביא מידע זה בפני בית המשפט" (בר"ע (תל אביב) 1099/04  ג' נ' נ' ג' מ' (לא פורסם) – השופטת שטופמן).

י"ז. קרי, נבנה חיץ בין הדברים והמסמכים המוחלפים בחדר הגישור – לבין העולם המשפטי שמחוצה לו. רק דברים שהצדדים הסכימו שיחצו חיץ זה יכולים לעבור מעולם לעולם (על חשיבות הסודיות והחסיון להליך הגישור ראו גם ת"א (שלום תל אביב) 22971/04 רוזן נ' אליעז בנימינה (18-18) בע"מ (לא פורסם); לחשיבות בהקשר סכסוכים בין בני זוג ראו בע"מ 8579/05 פלונית נ' פלוני (לא פורסם) שעניינו החלטת השופטת שטופמן הנזכרת). על כן גם מקפידים בתי המשפט, כי דברים שהוחלפו בהליך גישור (או במו"מ אחר לפשרה) לא יישמעו באולם בית המשפט אלא בהסכמת הצדדים." [ההדגשה אינה במקור ל.ז-ג]

ב. הפרת סודיות מצד המגשרות

1. תקנה 5 לתקנות בתי המשפט (גישור) קובעת את חובות המגשר. שלושה מתוך שמונת הסעיפים המרכיבים את הכלל קובעים את חובת הסודיות המוטלת על המגשר. וזו לשונם:

"(ד) המגשר לא ישתמש בכל מידע שנמסר לו במהלך הליך הגישור, שלא יכול היה לקבלו בדרך אחרת במאמץ סביר, לכל מטרה זולת הגישור.

(ה) המגשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הליך הגישור למי שאינו צד לגישור.

(ו) מסר בעל דין מידע למגשר תוך דרישה לשומרו בסוד, ישמור המגשר על סודיות המידע כלפי כל בעל דין אחר, אלא אם ויתר מוסר המידע על הסודיות."

הסעיפים נחלקים לשלושה מישורים: סעיף קטן ד אוסר על ניצול המידע בידי המגשר עצמו, סעיף קטן ה מדבר על גילוי לצד שלישי מחוץ להליך וסעיף קטן ו עוסק בגילוי לצד לגישור.

2. בענייננו, רלוונטי ס"ק ו האוסר גילוי לצד האחר לגישור מתייחס למידע שנמסר למגשר בשיחה עם צד אחד בנפרד (cacus). בסעיף 4 להודעה על סיום הגישור לבית המשפט נאמר: "כפי שנמסר לח"מ ע"י המגשרת, עוה"ד מרים קליינברג-אתר, הנתבע 1 הסכים לקיים ישיבת גישור בנוכחותו ביום 11/6/09 אולם זמן קצר לפני מועד הישיבה הודיע בא כוח הנתבע למגשרות כי אין בכוונת מרשו להתייצב לישיבה וכי הליך הגישור הסתיים."

יש בדברים לעיל הודעה מפורשת כי המידע נמסר לצד השני בידי המגשרת עצמה. לדעתי, אלו דברים שחל לגביהם ס"ק ו – והיה על המגשרת לשמור אותם בסוד.  יש להגן על כל מידע שמסר הצד שכנגד למגשר מבלי להבחין  בסוג וטיב המידע וזאת במטרה להבטיח את ההגנה הרחבה על סודיות. כפי שהוצגה בחלק א' לחוות הדעת.

ג. הפרת החסיון והוראת אי הקבילות בידי הצד השני

1סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט קובע: "דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו כראיה בהליך משפטי אזרחי." עמדת הפסיקה, כפי שניתן לראותה מפסק הדין המחייב בסוגיה בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית (ניתן בתאריך 31/12/2008) בו נאמר:

"ט"ז. להגנה על "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור" עוד מעלה יתירה שבדין על פני משא ומתן אחר – שכן לאלה נקבע דין ספציפי:

"דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" (סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט).

"כל שהוחלף במסגרת הליך הגישור, בין בעלי הדין לבין עצמם וביניהם לבין המגשר, בין בעל-פה ובין בכתב, חסוי הוא וחסין מגילוי וליתר דיוק: אסור בגילוי" (ת"א (שלום תל אביב) 72677/04 סברס יזמות וייצוג – אוליאמפרל גיל בע"מ נ' ארמה (לא פורסם) – השופט יפרח). חסיון זה (לענייננו חשובה אי הקבילות, אך בנסיבות אין צורך להיכנס להבחנות)."

2. הוראת סעיף 79ג(ד) הופרה ברגל גסה בידי ב"כ הצד השני, עו"ד חגית גליקמן, כאשר היא מסרה בסעיף 4 להודעה על סיום הגישור, מידע חסוי שאינו גם קביל בהליך אזרחי. אסור היה לגלות את המידע הזה בבית המשפט בהיותו חסוי ואסור היה להציגו כראיה במסגרת ההליך האזרחי המתנהל בין הצדדים. העובדה שבית המשפט ביקש את תגובת הצד השני המיוצג בידי עו"ד נחושתן מלמדת שבית המשפט רואה בדברים אלו משום ראיה שהוצגה בפניו.
3. הוראת סעיף 79ג(ד) רחבה מבחינת המידע עליו היא מגינה – "דברים שנמסרו במסגרת הליך הגישור". דהיינו, כל מידע שנמסר במסגרת הליך הגישור ובכלל זה גם נכונות או אי נכונות אחד הצדדים להתייצב לישיבות הגישור – לא ניתן להציגו בבית משפט. ויש בהצגה כאמור בסעיף 4 להודעה הפרה של הוראת הסעיף.
4. מבחינת בית המשפט, משמעות הוראת החסיון ואי הקבילות בסעיף 79ג(ד) היא שאסור לו להתייחס לדברים שהוצגו בפניו תוך הפרת הוראת הסעיף. בית המשפט הוא שנדרש להגן על סודיות הגישור ובמקרה שצד הפר אותה, אסור לבית המשפט לתת יד להפרה בכך שיתייחס לדברים. לפיכך, נדרש בית המשפט להוציא מתיק בית המשפט את ההודעה על סיום הליך הגישור.
5. האם התנהגות עו"ד חגית גליקמן מהווה הפרה של הוראות האתיקה המקצועית? לשם כך, יש להתייחס להחלטה שנתנה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין ושפורסמה בבטאון אתיקה מקצועית גליון 26 בעמ' להלן ההחלטה:

"סודיות בגישור: גילוי הסיבה לכך שלא התקיים הליך גישור

עובדות הנילונה ייצגה את בן זוגה של המתלוננת בהליכים כנגדה. לטענת המתלוננת, מנתה הנילונה בפני בית המשפט לענייני משפחה את הסיבות לכישלון הליך גישור בין הצדדים, כאשר כתבה בתגובה שהגישה: "למרבה הצער, הליך הגישור טורפד על ידי המבקשת באופן ציני ומיותר. יחידת הסיוע קבעה מועד לפגישה, כאשר ב"כ המשיב פינה יום במיוחד לצורך הישיבה הנ"ל. המבקשת פשוט ביטלה את הישיבה, מתוך חוסר רצון בהידברות, כך שאין יסוד להצהרתה כי הגישור נכשל ויש בכך אף משום הטעייה"

המתלוננת טוענת כי בכך פגעה הנילונה בחיסיון הליך הגישור. לטענת הנילונה, החיסיון חל על תכניו של הליך גישור מתנהל ולא על הימנעות מהגעה להליך גישור, שכלל לא התקיים.

החלטה לגנוז את התלונה. משהודיעה המתלוננת לבית המשפט שהגישור נכשל, בשעה שהיא עצמה ביטלה את ישיבת הגישור, היה בדבריה מצג עובדתי כאילו התקיים גישור בפועל. במצב דברים זה רשאי הצד שכנגד להעמיד הדברים על דיוקם ואין בכך עבירה אתית.

יוער, כי אף שלא מצאנו חשיפה אסורה של פרטים מתוך גישור, ניתן היה לנסח את הדברים אחרת. [החלטה מספר את 351/06]"

6. לדעתי, במקרה הנדון בהחלטה לעיל, הצד המתלונן הוא שויתר על סודיות המידע בכך שהקדים ופנה לבית המשפט והודיע שהליך הגישור נכשל. יתרה מכך, דבריו אלו לבית המשפט היוו הטעיה, שכן הליך הגישור לא נכשל אלא כלל לא נערך כיוון שהוא ביטל את ישיבת הגישור. לנוכח ההטעיה והויתור על הסודיות הטמון בה קמה זכותו של הצד השני להעמיד דברים על דיוקם בפני בית המשפט. מסיבה זו ורק מסיבה זו קבעה ועדת האתיקה שאין מצד בא כוח הצד השני עבירה משמעתית של חשיפה אסורה של פרטים מתוך גישור.

שונה המקרה שלפנינו שבו לא נאמר דבר לבית המשפט ע"י מר גולדנברג ובא כוחו ובודאי שלא נאמרו דברים מטעים, כך שאין כל ויתור על הסודיות ואין כל צורך לתקן את הדברים שהציג צד אחד בפני בית המשפט. אלא יש הפרה בוטה של הוראת החסיון ואי הקבילות.

החלטת ועדת האתיקה שפורסמה לעיל מראה כי בנסיבות המקרה שלפנינו – שבו עו"ד חגית גליקו היא שהפרה ראשונה את הסודיות ומסרה לבית המשפט פרטים חסויים ומטעים בשאלה מדוע נכשל הליך הגישור – הפרה את סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט ובכך עברה עבירה משמעתית של התנהגות שאינה הולמת עורך דין לפי סעיף 53 וסעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין.

 

 

 

 

 

 

.

..

בבית משפט מחוזי                                                                                                ת.א. 10870-12-08

מרכז                                                                       הבקשה קבועה בפני כב' הנשיאה השופטת גרסטל                                 

בענין:                          

1. פסי גולדנברג

2. פ.מ.ד. מערכות טכנולוגיות חינוכיות (1992) בע"מ

————————————————————                        

המבקשים

הנתבעים 1-2

– נ ג ד –

1. זהבה רובנר

2. דוד רובנר

ע"י ב"כ עוה"ד שמואל א. לינצר מרח' מנחם בגין 7 רמת גן 52521

טלפון: 03-7519988 פקס: 03-7511332

המשיבים

התובעים 1 ו-2                                                                                                                            

דורון טוראל

רח' פרופ' נחום 10 ראשון לציון

טל' 0507-425474

המשיב

נתבע 3   

בקשה דחופה לעיכוב הליכים מחשש למחטף, בעקבות החלטות כב' השופט בישיבה מיום 8.7.2010

בקשה דחופה מכב' נשיאת בית המשפטת השופטת גרסטל לקבלת החלטה בעניין השהיית כב' השופט שאול מנהיים מניהול התיק 

בהמשך לניסיונותיו הנואשים של המבקש בכל דרך לדחות את הדיון שנקבע ליום 8.7.2010 עקב מצב בריאותו ובהסתמך על בקשותיו של רופאיו והמסמכים שהומצאו לבית המשפט הנכבד, כב' השופט לא דחה את הדיון למרות שהמבקש לא התייצב לדיון בהמשך להודעתו לבית המשפט שלא יוכל לקיים את חקירת התובע במצבו ומהסיבות הרפואיות שהובאו לפניו בהרחבה יתרה. במהלך הדיון נתן כב' השופט מספר החלטות שנודף מהם ריח של מחטף כנגד המבקש, בהמשך לרצף האירועים הבלתי מתקבלים על הדעת בהתנהגותו של כב' השופט כלפיי המבקש, אשר הועלו הן בהודעת ערעור על החלטה בטענת פסלות לבית המשפט העליון והן, בפני כב' נשיאת בית המשפט הנכבד השופטת גרסטל.

1. המבקש חזר ופנה לבית המשפט הנכבד בבקשה לדחות את הדיון שנקבע ליום 8.7.2010 מהסיבות שפורטו בבקשתו.
2. המבקש שהיה רתוק למיטתו כמעט כבשגרה, לא הגיע לדיון לאחר ששלח את הודעתו לבית המשפט.
3. כב' השופט דחה את בקשותיו של המבקש בטענות לא מבוססות ומוטעות.

הישיבה וההחלטה ההזויה מיום 8.7.2010

1. הישיבה ביום 8.7.2010, הוקלטה ופרוטוקול הישיבה טרם הומצא למבקש.
2. כל הפרטים המצוינים הועברו לידיעתו של המבקש מנתבע 3 שנכח בישיבה.
3. ביום 24.6.2010 וביום 1.7.2010, קבע כב' השופט שביום 8.7.2010 יסיים המבקש את חקירתו של התובע.

לדוגמא מפרוטוקול הדיון מיום 24.6.2010 עמ' 434

כב' השופט:      טוב, תודה. אני רק מחזיר את הטופס האחרון שאדוני שאל עליו.

                       אנחנו נסיים בזה את ישיבת היום. אני חוזר ומזכיר שבישיבה הבאה הקבועה ליום ה' הקרוב, בעוד שבוע מהיום אנחנו נסיים את חקירתו הנגדית של מר רובנר, ואני מודיע את זה היום על מנת שמר גולדנברג יערך לכך בשבוע הקרוב, שהחקירה תהיה כזו שהוא יספיק לשאול כל מה שצריך באמת לשאול בדיון הבא. תודה רבה.

1. כב' השופט ציין בהחלטתו ביום 1.7.2010 שעדותם של עדי ההגנה יישמעו לאחר הפגרה במועדים שטרם נקבעו.

1. בישיבה ביום 8.7.2010 פנה ב"כ התובעים לכב' השופט וביקש לקבל פס"ד בתיק.

6. החלטות כב' השופט מיום 8.7.2010: 

24.1 – הסתיים תהליך העדת העדים.

24.2 – השלמת חקירתו של התובע לא תתקיים.

24.3 – לא יושמעו עדי ההגנה.

24.4 – ב"כ התובעים יגישו את סיכומיהם עד ליום 18.7.2010 !

24.5 – המבקש יגיש את סיכומיו עד ליום 26.7.2010 ! 

1. החלטת השופט על תתי סעיפיה מעידה, על ניסיון בוטה להכשיל את המבקש שאינו מיוצג בל כורחו בהליך המשפטי, שעל פניו נראה מנוהל ומנווט על בסיס הדורש בחינה וחקר מעבר לקביעות משפטיות מקובלות.

1. ב"כ התובעים הודיע לפרוטוקול שככל הנראה תימחק התביעה כנגד הנתבע 3. 

1. במשך להחלטתו של כב' השופט יש לזכור, התביעה הקנטרנית שהוגשה כנגד המבקש עולה על 11 מיליון ₪. 

1. לו בחר כב' השופט להטיל סנקציה כלפיי המבקש  על העובדה שלא התייצב לדיון למרות המצב הבריאותי המתואר בהרחבה והאישורים הרפואיים שהיו מונחים לפניו, יכול היה לאמץ סנקציות אחרות.

1. העובדה שמסכת עדי ההגנה טרם נשמעה ונקבעה להישמע רק אחרי הפגרה, מעידה שכב' השופט "חיפש" אמתלה להעמיד את המבקש בפני מצב בלתי אפשרי, למנוע ממנו את זכויותיו המשפטיות ולחזור ולהצביע על משוא הפנים כלפיי המבקש.

1. החלטת כב' השופט מעידה בפעם המי יודע כמה, עד כמה התנהלות התיק מוכתמת מתוכננת ופסולה ומעידה כי דעתו של כב' השופט נעולה בבריח כבד.

13. לא ניתן להתעלם כעולה מהרצף הכרונולוגי של האירועים המתועדים, שכב' השופט הוביל את  ההליך, למטרה אותה הכתיב וסימן לעצמו עם קבלת התיק לידיו, מסיבותיו, כפי שעולה מרצף האירועים  העובדתיים המועלים ע"י  המבקש בחומרים  המצויים בפני  בית המשפט הנכבד, סיום ההליך לפני הפגרה, חסימת המבקש מלהעיד את עדיו ורמיסת המבקש.

1. המבקש לא יתפלא להיווכח שסיכומיהם של ב"כ התובעים כבר מוכנים. בצעד מדהים ומתוכנן היטב מבחינתם של התובעים, התובעים ויתרו להעיד את המבקש ואת נתבע 3 לאחר שהטיחו בהם האשמות קשות ביותר בדבר מעשייה הונאה ומרמה, בכתב התביעה האסטרונומי שהגישו נגדם, ע"ס העולה על 11 מיליון ₪.

15. המבקש לא ישתומם אם יימצא שפס"ד ערוך ומוכן.

16. המבקש אינו מסתיר את העובדה שהנו מצוי בסערת חושים ורגשות, כאשר מצבו הכללי ירוד וחסר אנרגיות. השתלשלות כל האירועים שעברו עד עתה על המבקש, מצידו של כב' השופט שהובאו לידיעת כב' הנשיאה, מעלה תהיות שונות, לגביי הסיבות המניעות את כב' השופט להתנהג כפי שהוא נוהג. מעבר ליצר הנקמה של כב' השופט, המשפיע על התנהגותו לאחר הגשת הערעור לבית המשפט העליון, נשאלת השאלה, מה היו המניעים הראשונים של כב' השופט לנהוג במבקש כפי שנהג במקרים הרבים המצוינים בערעור עצמו ?

17. במטרה לנסות ולאתר חומרים שיצדיקו את תביעתם ההזויה, בתקופה האחרונה פנו התובעים לבית המשפט של הפירוק, בבקשה לעיין במסמכי החברה המצויים אצל מפרק החברה מזה למעלה מ -10 שנים ובימים האחרונים סרקו את החומרים, בניסיונם "לתת תוכן" לתביעתם הקנטרנית. לאור בקשתם, ברור שגם ניסיונם זה לא העלה חרס בידם. 

סיכום

1. כב' השופט אינו מסוגל לשפוט את המבקש משפט צדק וההליך אינו הליך הוגן, נהפכו,

       כב' השופט מתנהג שוב ושוב במשוא פנים כלפיי המבקש.

1. כב' השופט אשר דעתו נעולה כלפיי המבקש בצורה חמורה, אינו מסוגל לדון באובייקטיביות וניטראליות בבקשות המוגשות על ידי המבקש לרבות המעוגנות במסמכים רפואיים.
2. כב' השופט רומס שוב ושוב את כל  זכויותיו  של  המבקש  ומפליא בקיצוניות המאפיינת את התנהגותו, סגנון דיבורו והחלטותיו כלפיי המבקש בכל עת מחדש.

1. השתלשלות האירועים הצפופים בניהול ההליך הבלתי מתקבל על הדעת מצידו של כב' השופט כלפיי המבקש, חייבת להיפסק ולהיבדק. המבקש משלם מחיר בריאותי כבד ביותר לנוכח ההשפלות החוזרות ונשנות כלפיו מצידו של כב' השופט מבלי להתייחס להיבטים אחרים.

1. כב' השופט ממרום עמדתו והעוצמה המוענקת בידיו, דוחק את המבקש לחוסר יכולת להתמודד, בשילוב  שנוצר עם סבלו  הפיסי והנפשי ולתחושת  ההתעללות  המתמשכת כנגדו.

1. בהחלטתו מיום 8.7.2010 כב' השופט קיבע ונתן תוקף של ממש לכל טענותיו של המבקש כלפיו כפי שנטענו ע"י המבקש בפני כב' נשיאת בית משפט נכבד זה.

הבקשות מכב' נשיאת בית המשפט השופטת גרסטל

1. במצב המתואר שההליך מצביע על מחטף משפטי של ממש כלפיי המבקש, המבקש חוזר ומבקש מבית המשפט הנכבד לעכב את ההליכים ללא דיחוי.

1. הנזקים המוחשיים העלולים להיגרם למבקש ברורים ולמרות היותו לא מיוצג וחסר יכולת להישען על אסמכתאות משפטיות התומכות בבקשותיו, הבקשה לעיכוב ההליכים בשלב זה נדרשת, הכרחית ומהותית ביותר.

3. בית המשפט הנכבד, מתבקש להיענות לבקשת המבקש במקביל לעיכוב ההליכים ובחינת ההתנהלות בתיק בצורה מעמיקה השלכותיה, מניעיה והיבטים אחרים הנובעים מתוצאותיה להשהות את המשך ההליך בפני כב' השופט מנהיים.

4. בהמשך לראיות המובאות בפני בית המשפט הנכבד המצדיקות את העברת כב' השופט מניהול ההליך תתבקש כב' הנשיאה לבטל את החלטתו האחרונה של כב' השופט מיום 8.7.2010 ולקבוע לאור השתלשלות האירועים החמורים, החלטות הנוגעות לשמיעת התיק בפני כב' שופט לרבות לגביי החלטות ביניים שניתנו אשר נתנו והטעו את ההליך לכיוון הנבחר של כב' השופט, המתוארות בהרחבה בבקשותיו של המבקש.

5. המבקש מבקש הזדמנות מכב' הנשיאה הנכבדה, להשמיע את טיעוניו בפניה.

6. כב' הנשיאה מתבקשת לתת כל סעד אחר שיימצא לנכון על ידה, על מנת להגן על המבקש מתוצאות ההליך הלא הוגן והנקמני המתנהל כנגדו.

מין הדין ומן הצדק להיעתר לבקשות.

          __________                                                                                                        __________

             תאריך                                                                                                           בשם המבקשים

                                                                                                                                  גולדנברג פסי